אש חורבן מוסיפה ומתפרצת.
תמרות עשן,
מקטרות מעל ירק שדות.
השמש,
עוד לא זוהרת.
השמיים,
סגריר כַסוֹת.
דם שני העמים;
נִקזוֹ נמשך לאין הרף.
זעקת ילדים מבוהלים,
עולה לשחקים.
אך התקווה למחר טוב יותר,
בלבינו, חרף כל מפעמת.
התקווה,
מעייניה זורמים!
תגובות