[ליצירה]
תודה על המחמאה. כל השירים ב"לומדת לעוף" חיכו הרבה זמן, ארבע שנים בערך, כי בתקופה ההיא לא חשבתי בכלל לפרסם. וגם לא היה לי איפה ("צורה" היתה קיימת בכלל?)
[ליצירה]
איזו כתיבה חצופה, יומרנית ושחצנית!! כביכול - האדם ברא את עצמו ("לי יאורי ואני עשיתיני" - מי אמר למי?)וברא את אלוקים כדי לתת לעצמו גבולות ומשמעות. אכן, אחד מהמאפיינים של עקבתא דמשיחא. כן, גם הבלבול וגם השחצנות ובמיוחד החוצפה - בעצם מבשרים טוב!
[ליצירה]
זה בעצם לא על הצונמי, זה על הבלוף שב"גלובליות" שלנו. על איך שאנחנו נהנים כאילו להיות חלק מכל מה שקורה, להזדעזע, לבכות לתרום ומה לא, מתוך הבית החמים-נעים שלנו, פוגשים באסונות של מישהו אחר רק דרך הקופסה הקטנה. מרגישים טוב עם עצמנו במחוות הקטנות שלנו, שבטלות במליונים.
יפה לך.