בני העמים והדתות שונים, עומדים, תחת כיפת - השמיים ולשלום התופח כנפו, את עיניהם נושאים. שמיים, אשר מכסים פני - הארץ; פרסו את בדם, כמטריית - השלום וכל אשר חוסה לה מתחת, מברכת היא, בברכת - החיים. פסגות - ההרים, גורדי - השמיים; העצים הגבוהים, הטובלים בירוק; פרחי - צבעונים, שדולקים, כאור - השחר: להכל, היא אומרת: שלום! העלים מזמרים, בבוסתן הפורח; מעל הצמרות נישא קולו של הזמיר; בשדה הירוק, ממטרה ממטרת ושירה המרשרש עושה חם על הלב. בתי - הרעפים, התיצבו; שתי וערב בין השדות הטובלים בירוק; השמש, שאורה ממש מעליהם, שולחות קרניה, את ברכת - השלום. לאורך רחוב, בשכונה מגובבת קבוצת - פועלים, עליזים לה צועדת; לכל הנפגש בדרכם הנפעמת, קוראים בליבם; בשלום הנשגב. בעת הקציר, האיכר שבקמה; קוצר שיבולים, שהבשילו דגנם; עיניו הוא לוטש, לעבר השמש ולשלום המתברך; בעבודה הברוכה. חולות - המדבר, הזהיבו בלובן - - מבריק ומזהיר, כבדולח מלוטש. רוחות - החמסין, מנשבות מן העומק; ושיר - השלום העליז, הן שרות. נישא; השיר הזה, כיונה צחורת - כנף, אשר נתפחה והינפה למרום. ולעבר שלום, הועידה עיניים; ובדרך אליו, הרחיקה את העוף. כולנו נחייה, תחת קרניה של השמש, אשר תאור ולא תחדל מלזהור; ויתפרס זוהרה, כמטרייה המצלת; אשר תחסה מפני גשמי - המלחמה. המלחמות יפסקו ויתבהר הרקיע. רעמי - פיצוצים ייפסקו לעולם. במקום פצצות ואש - השלהבת; ניראה עננים העפים למרחק. נחייה בשלום; בשלווה ובנחת: רע מול רע; שכן מול שכן. ושתוסיף מטריית - השלום, לתת לנו חסד; ושלא תרפה מלהיות מחסה ודאי! מפני - המלחמות.