אין ספק כי זוהי יצירה דגולה ומומלצת.
כאמור, מוטיב הטוריה משמש מוטיב מרכזי בשיר, והוא מסמל את האידאולוגיה האינדיבידואלית הסוציאל-קומוניסטית שהאני השר מיצג.
המכוש, כהד לטוריה, מחזק את עניין המוטיב.
כמו-כן, דרכי העיצוב היחודיות תורמות להעברת המסר באופן תת-מודע. השיר כולו (וכן כל שיריו של המשורר הדגול הזה), כתוב בסגנון אפוריסטי.
בבית הראשון ניתן לראות סתירה לכאורה, שבאה להדגיש את דרכו המיוחדת של האני השר. "עם טוריה ביד / נצא אל הקרב" - האבסורדיות שבציאה לקרב עם טוריה, ממחישה לנו את שאיפתו של האני השר ואת דחפו העז לצאת לקרב, לא משנה עם מה - אפילו טוריה.
בבית השני האני השר מנסה לפלס (בעזרת הטוריה) את דרכו אל האופק - דבר רחוק, חלומי, לא ברור. לפיכך, גם הכותב עצמו לא מבין לאן הוא בדיוק מתפלס לו, אבל העיקר שהטוריה ביד.
בשיר ישנם הרמזים למובאות ספרותיות או מקראיות, המעשירות את השיר באסוציאציות ורעיונות.
הבית הראשון מרמז בבירור לפסוק מישעיהו ב' (וגם ממיכה): "וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות, לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה" (או בגרסת מיכה: "וכתתו חרבותיהם לאתים וחניתותיהם למזמרות, לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדון עוד מלחמה") הפסוק מדבר על הפיכת כלי המלחמה לכלי עבודת אדמה, תהליך שיתרחש באחרית הימים, כאשר לא תהיינה מלחמות. כפי שציינה פרופ' רונית רייטר, המשורר מציג גישה הפוכה מהפסוקים הנ"ל, גישה המובאת באחד מספרי הנביאים, אם אינני טועה איפושהו בתרי-עשר. אשמח אם מישהו יביא מקור. הנביא עליו אני מדברת, אומר לעם לכתת את חניתותיהם ומזמרותיהם, ולהכין מהם כלי מלחמה, כי לא נותרו מספיק כלי מלחמה ויש להלחם גם בעזרת טוריות (או המתכת שממנה עשויות הטוריות).
הרמזים נוספים נמצאים בשורות האחרונות: "עם הלמות מקבת, / העתיד ייצב!". המילה "מקבת" מקשרת אותנו ישירות ליצירתו המפורסמת של שייקספיר, ואף המילה "הלמות" מזכירה במצלולה את המילה "המלט". שורה זו מכוונת את הקורא אל המונולוג המפורסם, "להיות או לא להיות", העוסק בשאלת החיים: האם כדאי להתאבד, או שמא מוטב לחיות בזבל. על שאלה זו עונה המשורר: "העתיד ייצב!". אמנם עכשיו הכל מעורפל, הדרך עוד לא ברורה (עיין בפרשנותי על המילים "לעבר האופק, / נפלס דרך"), אך בעתיד - הכל ייצב.
לפיכך, המסקנה הנעלה שאליה מגיע האני השר לאחר התהליך שהוא עובר במהלך השיר, היא שיש לחיות בזבל.
קדימה; אל העתיד!
לפחי - האשפה, נצעודה!
אני, כמובן, לוקחת את מקצועי ברצינות, וכל מבקר ספרותי הראוי להתכנות כך, חייב להיות משועמם אך משקיען.
את מוזמנת לקרוא את שאר תגובותי על יצירתו הענפה של שמואל. (דרך א': להכנס ללינק "תגובות היוצרים" אשר בצד שמאל, ושם לחפש את שמי. דרך ב': למצוא בתוך שיריו של שמואל, שירים שהגבתי עליהם).
בברכת עם הטוריה - נלחומה; בקרב!
נמישה.
שוב "נניפה"
שוב "עתיד"
שוב "אופק"
ושוב "קרב".
אבל ה"טוריה" זה באמת חידוש מרענן! (או שמא פספסתי שיר אחד?)
דרך אגב, אם כבר יוצאים לקרב, למה לא לקחת כלי נשק נורמלים?
[ליצירה]
ביקורת ספרותית.
אין ספק כי זוהי יצירה דגולה ומומלצת.
כאמור, מוטיב הטוריה משמש מוטיב מרכזי בשיר, והוא מסמל את האידאולוגיה האינדיבידואלית הסוציאל-קומוניסטית שהאני השר מיצג.
המכוש, כהד לטוריה, מחזק את עניין המוטיב.
כמו-כן, דרכי העיצוב היחודיות תורמות להעברת המסר באופן תת-מודע. השיר כולו (וכן כל שיריו של המשורר הדגול הזה), כתוב בסגנון אפוריסטי.
בבית הראשון ניתן לראות סתירה לכאורה, שבאה להדגיש את דרכו המיוחדת של האני השר. "עם טוריה ביד / נצא אל הקרב" - האבסורדיות שבציאה לקרב עם טוריה, ממחישה לנו את שאיפתו של האני השר ואת דחפו העז לצאת לקרב, לא משנה עם מה - אפילו טוריה.
בבית השני האני השר מנסה לפלס (בעזרת הטוריה) את דרכו אל האופק - דבר רחוק, חלומי, לא ברור. לפיכך, גם הכותב עצמו לא מבין לאן הוא בדיוק מתפלס לו, אבל העיקר שהטוריה ביד.
בשיר ישנם הרמזים למובאות ספרותיות או מקראיות, המעשירות את השיר באסוציאציות ורעיונות.
הבית הראשון מרמז בבירור לפסוק מישעיהו ב' (וגם ממיכה): "וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות, לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה" (או בגרסת מיכה: "וכתתו חרבותיהם לאתים וחניתותיהם למזמרות, לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדון עוד מלחמה") הפסוק מדבר על הפיכת כלי המלחמה לכלי עבודת אדמה, תהליך שיתרחש באחרית הימים, כאשר לא תהיינה מלחמות. כפי שציינה פרופ' רונית רייטר, המשורר מציג גישה הפוכה מהפסוקים הנ"ל, גישה המובאת באחד מספרי הנביאים, אם אינני טועה איפושהו בתרי-עשר. אשמח אם מישהו יביא מקור. הנביא עליו אני מדברת, אומר לעם לכתת את חניתותיהם ומזמרותיהם, ולהכין מהם כלי מלחמה, כי לא נותרו מספיק כלי מלחמה ויש להלחם גם בעזרת טוריות (או המתכת שממנה עשויות הטוריות).
הרמזים נוספים נמצאים בשורות האחרונות: "עם הלמות מקבת, / העתיד ייצב!". המילה "מקבת" מקשרת אותנו ישירות ליצירתו המפורסמת של שייקספיר, ואף המילה "הלמות" מזכירה במצלולה את המילה "המלט". שורה זו מכוונת את הקורא אל המונולוג המפורסם, "להיות או לא להיות", העוסק בשאלת החיים: האם כדאי להתאבד, או שמא מוטב לחיות בזבל. על שאלה זו עונה המשורר: "העתיד ייצב!". אמנם עכשיו הכל מעורפל, הדרך עוד לא ברורה (עיין בפרשנותי על המילים "לעבר האופק, / נפלס דרך"), אך בעתיד - הכל ייצב.
לפיכך, המסקנה הנעלה שאליה מגיע האני השר לאחר התהליך שהוא עובר במהלך השיר, היא שיש לחיות בזבל.
קדימה; אל העתיד!
לפחי - האשפה, נצעודה!
[ליצירה]
רוב תודות לך, נשמת
אני, כמובן, לוקחת את מקצועי ברצינות, וכל מבקר ספרותי הראוי להתכנות כך, חייב להיות משועמם אך משקיען.
את מוזמנת לקרוא את שאר תגובותי על יצירתו הענפה של שמואל. (דרך א': להכנס ללינק "תגובות היוצרים" אשר בצד שמאל, ושם לחפש את שמי. דרך ב': למצוא בתוך שיריו של שמואל, שירים שהגבתי עליהם).
בברכת עם הטוריה - נלחומה; בקרב!
נמישה.
[ליצירה]
הבעיה, איננה בלבול
הבעיה, זה לא ששמאל מבולבל, כדבריך. פשוט מאוד, השמאל הישראלי חצוי, כשמצד אחד, ניצב שמאל ציוני, המבקש להיפרד מהפלסטינים על ידי הקמת גדר ומאידך, השמאל הבלתי ציוני, מה שנקרא: השמאל הרדיקלי, שמעוניין בשמירה על המגע עם הפלסטינים ועל מדיניות של פתיחות, גם אחרי שיושג השלום.
[ליצירה]
-
שאף אחד, לא יאמין לסיפורי בדים, שכאילו דוקטור קיילי התאבד! הרי, אף שירות הביטחון בעולם, איננו מעוניין להודות בכך, שהוא זה שחיסל איש זה או אחר.
לדעתי, דר' קיילי, נפל קורבן של מכונת מזימותיו של מי איי 5 - השב"כ של בריטניה. ולכך ללא ספק, יהיו עוד לא מעט הוכחות; עדויות ופרשנויות.
[ליצירה]
לגבי "גירוש היהודים"
תראה, יש הבדל, בין גירוש האוכלוסיה הערבית של הארץ ב-48, שחייתה בארץ מאות רבות של שנים ברציפות, ושהיה לה קשר שורשי אל האדמה הזאת, ובין פינוי התנחלויות, אשר הוקמו בדרך של כיבוש והפקעת אדמות בידי השלטון הישראלי.
[ליצירה]
לדיק לוש
נכון, לִפְחוֹת - זה להתמעט; אולם, במקרה של יצירתי הנ"ל, השתמשתי במילה הזאת, במובן: להפיח; להפיח חיים. ועשיתי זאת, כי אחרת הייתה בעיה של חריזה.
[ליצירה]
תדע להבחין!
שמע, חזן! אל תבלבל בין שלטון אמריקאי, לבין אומה אמריקאית. השיר הנ"ל, מופנה כנגד שלטונות ארצות - הברית, שבמדיניותם ברחבי העולם, יוצרים קרקע פוריה ביותר לכל מיני גורמים קיצוניים, כדי שיבצעו פעולות טרור.
אינני נגד העם האמריקאי; כמו - כן, אינני נגד מוצרים אמריקאיים, שמאחוריהם אלפי ומליוני ידים עמלות... אלא רק נגד הממשל שמנסה להכתיב לכל העולם את כללי המשחק.
מקווה, שהסברתי את עצמי! שמואל
[ליצירה]
למישהי
תשמעי, מישהי! ראשית - כל, דרישתי אלייך, להתנצל לפניי ולהודות בכך, שאני אכן יודע לכתוב נכון.
לגבי: זעקי, אז בספרות בדרך - כלל, לא רק מותר אלא אף רצוי להשתמש בכתיב מלא של המילים, את זה ביררתי אצל אנשי ספרות מנוסים וידועי שם לא פחות ממני. ובכלל, אבקש מכלל גולשי האתר, להזהר ביותר, מלערער על אופן כתיבתי את שירים.
מהנהלתהאתר, ביקשתי עוד באי - מייל מאתמול, למחוק כל תגובה שמטילה בספק, את נכונות כתיבתי את שיריי.
ראשית - כל, תלמדי בורה אחת שכמותך, איך כותבים שירה אמיתית.
תגובות