"אם לא תכעס-
תיצור
את קו השמיים המפרידים
ביני ובינך"
אמרת
בעודך בוחשת בספל.
"והיצירה
היא זו הממלאה אותך,
הלא כן?"
תפסת אותי
משפיל מבט
עוקב אחר נמלה קטנה.
המרחק ביני ובינה
כפסיעה אחת.
ובכל אופן. אנסה לשחזר.
יפה איך שהצלחת להפוך את המשפטים ה'רגילים' למשהו ש... מרגיש. שנותן אוירה. פוגע. כואב.
וגם - נמלים!!! איזה יופי! (המממ... זה התסבוך שלי עם נמלים. לא משנה.)
(מחכה להודעה?)
[ליצירה]
אה! כתבתי תגובה והיא נמחקה!
ובכל אופן. אנסה לשחזר.
יפה איך שהצלחת להפוך את המשפטים ה'רגילים' למשהו ש... מרגיש. שנותן אוירה. פוגע. כואב.
וגם - נמלים!!! איזה יופי! (המממ... זה התסבוך שלי עם נמלים. לא משנה.)
(מחכה להודעה?)
[ליצירה]
והרי המיותר:
בית שני: "הוא ניסה לחזור אל הקן." כהקבלה ל"שיסיע אותו לעבוד בבית האבות"? לא כל כך עובר. אבל נסיון יפה.
"ולא הצליח לעוף." -זה מובן מהשורה לפני כן. לכן מיותר.
בית ראשון: הוסף "הא" ב"שיסיע אותו לעבוד( )".
שורה אחרונה מיותרת. המלוכסנות אומרות הכל.
ואולי כך יראה:
הוא עמד בתחנה כמדי בוקר
מחכה לאוטובוס
שיסיע אותו לעבודה
בבית האבות.
"היום שבת", אמרתי,
"ואין אוטובוסים".
הוא הביט בי משתאה
בעיניו המלוכסנות,
אבל לא יכולתי לעזור.
*
ראיתי עורב שחור
מקרטע על הדשא
וכנפו האחת שמוטה.
הוא הביט בי מתחנן,
כמבקש את רחמיי,
אבל לא יכולתי לעזור לו
כי אינני יודע איך עפים
עם כנף אחת שבורה.
בטוב- שי.
תגובות