[ליצירה]
בחיוך מרוח על הפרצוף- ענק!
אהבתי, אהבתי, אהבתי....
יש קטע כזה שהקב"ה שולח לנו אנשים שיצבעו לנו את החיים...
(ואין כוונתי לדנה אינטרנשיונל...)
בתקווה שרובי ימצא את הבאשערט בקרוב.
[ליצירה]
הרבה זמן לא נהניתי ככה
מסיפור.
נורא אהבתי את השילוב בין העולם הנפשי הפנימי שלו לחוקי הפיסיקה. סיפור מהורהר אבל קליל, וממש הצלחתי להרגיש את המציאות של הקרוון והגבעה ממרומי ביתי בקומה השלישית מול הפנטיום. אהבתי מאד את הניסוח הקולח והטבעי, ממש כמו מונולוג ספונטני כזה. והכי- שהצלחת לעשות את זה בלי גרם פיוטיות מיותרת.
באמת תודה!
[ליצירה]
אהבתי את הרעיון, אם כי
נראה לי שזה לא מספיק "מתייפייף" כדי להיות שיר. נוטה יותר לכיון ה'מונולוג'.
מזכיר לי שתמיד כשיש קשיים , אפילו קטנים, יש ענין להזכיר לעצמנו שתכל'ס- בשביל זה אנחנו כאן...
מה קוראים אותו "אדם לעמל יולד", 'סיסמתי' ככל שישמע, ההתמודדות מול הקושי- היא, היא המטרה. (שמעתי מהרב טל , ואהבתי מאד)
אז איך היינו אומרות באולפנה?
"שנזכה"?
שנזכה...
נ.ב. אהבתי את ההקבלה של -אור גדול, חיוך קטן.
[ליצירה]
"רבונו של עולם, אם נדבר גלויות, לפעמים אין לי כח בעולמך להיות..." [שולי רנד, איכה]
טוב שאת שמה את הדברים על השולחן בלי חסימות מולו. רק ככה תוכלי להסתדר בחיים.
נ.ב. דנדו'ש זה שם שמשום מה ממש מחמם את הלב. זה נחמד שם כזה אחרי כל השמות העמוקים מני ים שמסתובבים פה...
תגובות