את ההרגשה קיבלתי הבוקר
כשפתחתי את פי במקלחת.
הן היו שם.
עומדות במקומן
צמד חמד
חמודות.
לבן
ועוד לבן
הן שתיים.
"הרי לפני דקותיים
עוד הייתן שונות?!"
לא עונות.
אני שם חולצה
ויורד למטבח.
מלאכתן מיד תתחיל.
ברור מאד.
שתי שניים.
לפני דקותיים הן היו שוניות אלמוגים, עטויות ברובד של גוויות חיידקים ואבנית בצבע אוף-ווייט מאחורי שפתיים נעולות.
עכשיו הן עומדות במקומן, בלי כיסוי ללובנן, מחפשות מסתור מאחורי השפתיים שנפתחו בשאלה ומציגות אותן לראוה במראה. הן ממתינות עד בוש. הן בושות. נטולות שפה. נאלמות. רוצות להעלם. רק הלשון שמחליקה עליהן מזכירה להן שמלאכתן מיד תתחיל.
מה, יש לך רק שתיים כאלה?
[ליצירה]
ברור מאד.
שתי שניים.
לפני דקותיים הן היו שוניות אלמוגים, עטויות ברובד של גוויות חיידקים ואבנית בצבע אוף-ווייט מאחורי שפתיים נעולות.
עכשיו הן עומדות במקומן, בלי כיסוי ללובנן, מחפשות מסתור מאחורי השפתיים שנפתחו בשאלה ומציגות אותן לראוה במראה. הן ממתינות עד בוש. הן בושות. נטולות שפה. נאלמות. רוצות להעלם. רק הלשון שמחליקה עליהן מזכירה להן שמלאכתן מיד תתחיל.
מה, יש לך רק שתיים כאלה?
[ליצירה]
אוי, ילדה שלי,
השינוי שעשית היפך את היצירה למשהו הרבה יותר חי.
צורת הכתיבה- מעולה, חיתוכים נכונים, הכנסה לתמונה ויצירת אוירה. הקורא מצליח להיכנס להרגשת התוהו והבלבול אך עם זאת יש זרימה מורגשת.
השורה האחרונה מקרקעת את ההתפזרות.
חיתוך הדברים המיותרים- ממש ממש עשה טוב .
[ליצירה]
הגהינום.
מקום אהוב
וגם חשוב
לשם נגיע
נעשה סיבוב
נפגוש
את כולם
חברים
מכרים
כי כל אחד
מחביא בפנים
שד קטן
מלוכלך ועלוב
שמידי פעם
יוצא מהכלוב
ועושה בנו מעשים
מגונים
אין יכולת
ואין מעצורים
אז בואו בואו
אלינו לגיהנם
כניסה חופשית
ולא רק היום.
תגובות