ובכל פעם מחדש נפלֵאתָ בעיני
בתוך שאון החיים הצופֵף
מצליח תמיד לשזור עצמך
להגדיל שירה
ולהאדירה
ולהתגדל ולהתקדש- -
ומתוך כך כמו מתבקש לראות
אותי בעָניי
מתבדלת בצד
וגם אז רוחות החול צולפות בגבי
ואני מסוככת עלי ועל
האור הבָּלוּם- -
אודיה (פיצקית)
-
וּפַעַם כְּשֶׁהַכֹּל יִהְיֶה יוֹתֵר פָּשׁוּט / אֲפִלּוּ הַמִּלָה / אוֹמַר לָךְ מַשֶּׁהוּ שֶׁלֹּא נִרְאֶה חָשׁוּב / אֲבָל נִשְׁמַע נִפְלָא
(שלמה ארצי)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] זה יפה. אני אוהבת כשהרישום נמוג באור. ואת הצלחת בזה. מינימליסטי גם כן, עוד נקודת זכות אצלי :). [ליצירה]
- [ליצירה] אני אוהבת את זה. בכלל, השאיפה לפשטות היא כל כך יפה, וכשהיא כתובה ככה- היא עוד יותר. הערה אחת יש לי: שתי השורות האחרונות. נודף מהן ריח דידקטי קמעה. אבל כיוון שלפסול לגמרי זה לא פתרון, על אחת כמה וכמה כשאינני המשוררת שכתבה את השורות האלה, אז אולי אפשר לחלק את זה אחרת, אולי- "ואולי לא ידענו ללמוד כי פשוט הוא לא סתם." ----- וללא קשר, ראי את 'חוקי לחם' לנתן יונתן. [ליצירה]
- [ליצירה] אני לא חושבת ש'הם הגזימו קצת' של מיתרים נכתב כביקורת על היחס לנשים. [ליצירה]
- [ליצירה] *. באמת, יש נטיה לצייר את הנופלים כחכמים יותר וגבוהים יותר ובכלל, באופן כללי- יותר. אידאליזציה כזו של המוות החיילי היפה. (אבל אני בעצמי לא יודעת. מבטיחה לך שחינכו אותי על זה שהוא באמת היה הכי גבוה והכי חכם והכי בטוח בבחירות שלו.) [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים! כמה הערצה... [ליצירה]
- [ליצירה] אוי... על הגבול בין חזק למזעזע. גמליי? [ליצירה]
- [ליצירה] זה יפה, סיני. לדעתי- פספסת קצת ברקע, הוא היה יכול להיות משמעותי יותר. אבל אני אוהבת את מה שיצא לך. יפים הקווים הירוקים: ) [ליצירה]
- [ליצירה] אני אצטרך הרבה זמן לחשוב על זה. הכתיבה הטובה, הרעיון עוד לא ברור לי. [ליצירה]
- [ליצירה] - "היה היו כאן פעם שקמים חולות מסביב וגם נוף, העיר תל-אביבשל אותם הימים היתה בית בודד על החוף. ... היום השיקמים נעלמו ואינם רק שלט את שמם עוד מזכיר, כמה ציפורים וספסל מיותם נצב בליבה של העיר. ומושך הוא אליו כשהערב יורד ונושרים מן העץ העלים, קבצן מן הרחוב הלך בודד או זוג אוהבים צעירים." (מתוך 'גן השקמים', ישראל יצחקי) [ליצירה]
- [ליצירה] וואי, גמטוב. (קראתי קודם את אמשלך) ממש אחלוש. באסה שאני הבכורה. טוב, כשנגיע לגשר נעבור אותו. [ליצירה]
תגובות