ובכל פעם מחדש נפלֵאתָ בעיני
בתוך שאון החיים הצופֵף
מצליח תמיד לשזור עצמך
להגדיל שירה
ולהאדירה
ולהתגדל ולהתקדש- -
ומתוך כך כמו מתבקש לראות
אותי בעָניי
מתבדלת בצד
וגם אז רוחות החול צולפות בגבי
ואני מסוככת עלי ועל
האור הבָּלוּם- -
אודיה (פיצקית)
-
וּפַעַם כְּשֶׁהַכֹּל יִהְיֶה יוֹתֵר פָּשׁוּט / אֲפִלּוּ הַמִּלָה / אוֹמַר לָךְ מַשֶּׁהוּ שֶׁלֹּא נִרְאֶה חָשׁוּב / אֲבָל נִשְׁמַע נִפְלָא
(שלמה ארצי)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אח... |התמוגגות| נהדר וטוב ויפה והכל. [ליצירה]
- [ליצירה] רטרו- לא. [ליצירה]
- [ליצירה] מתקרבת, הכותרת שונתה, גם אם היית שמה לב קודם- זה היה אחרת... תודה:)) וקוצניתית- החיבוקים שלך הם הכי. [ליצירה]
- [ליצירה] = מקסים. מעלה בי דמעות..:) [ליצירה]
- [ליצירה] נהדר. אף שחיבבתי גם את הכותרת המקורית. [ליצירה]
- [ליצירה] לא, לא. [ליצירה]
- [ליצירה] נהדר! מעביר את הרגשות בדיוק מדהים. אהבתי: "עירי מולידתי." מולידתי. יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] - באסה, הא? יש את הקטע הזה שזה פ ת א ו ם נופל עליך ואתה פשוט קולט את זה. מעבר לתוכן עצמו, מילולית- זה כתוב טוב. [ליצירה]
- [ליצירה] (ניתוב?) אהבתי את איך שסדרת את המילים פה. לוידת להסביר. [ליצירה]
- [ליצירה] "ואני רק רוצה ללטף אותה ולקרוא לה שיר של יהודה עמיחי או של שלמה המלך". אני חושבת שמחזור השירים הזה, לכשיראה אור, צריך לצאת בכרך משל עצמו, אחרת הוא יהיה מעיק. כלומר, כל שיר צריך מרווח נשימה עצמאי, אחרת יש תחושה שהמילים חוזרות על עצמן. שהשנינויות בחלקן מיותרות. אבל זה גבולי ולא מוחלט. יש מעט מקומות שאפשר לדייק יותר (אפשר לומר, למשל: "שנחה בשלום על הזֵרים". כך לענ"ד). שנדע לדעת צער ולהשאר בריאים לִפנַי ולפנים. [ליצירה]
תגובות