ובכל פעם מחדש נפלֵאתָ בעיני
בתוך שאון החיים הצופֵף
מצליח תמיד לשזור עצמך
להגדיל שירה
ולהאדירה
ולהתגדל ולהתקדש- -
ומתוך כך כמו מתבקש לראות
אותי בעָניי
מתבדלת בצד
וגם אז רוחות החול צולפות בגבי
ואני מסוככת עלי ועל
האור הבָּלוּם- -
[ליצירה]
אני בכיתי באמת (יותר מפעם אחת) ולא בלוית המת
ובוכה הרבה, כל הזמן. (זה נשמע נורא, זה לא.)
וגמני כמעט בכיתי היום בתפילה, אבל זה לא שייך כאן.
בכל מקרה, אהפתי.
[ליצירה]
אני לא כ"כ מבינה מה את אומרת,
כי דווקא במקרה הזה מבחינת משקל וחריזה, אמנם "ימים", "דמים" ו"שברים" זה לא בדיוק החרוז הכי מוצלח בעולם, אבל הם קצת הֵדִים אחד של השני.
[ליצירה]
זה מאוד את.
[אני לא בטוחה שזה רע, שזה ככה.]
טוב, טכנית זה נהדר בעיני. הברקים-רעמים-סערות ואח"כ הארץ הזרועה הארורה,
זה טוב בעיני.
ובכלל, שזירה של בדידות ומילים, בעצם לא רק זה, הסוף, כולו, בכלל, הוא פשוט הכתיבה שלך. וזה נהדר. אני אוהבת את הקו הזה.
(בתוכן אני לא רוצה לגעת.)
צריך להיות חג שמח. שיהיה חג שמח.
תגובות