ובכל פעם מחדש נפלֵאתָ בעיני
בתוך שאון החיים הצופֵף
מצליח תמיד לשזור עצמך
להגדיל שירה
ולהאדירה
ולהתגדל ולהתקדש- -
ומתוך כך כמו מתבקש לראות
אותי בעָניי
מתבדלת בצד
וגם אז רוחות החול צולפות בגבי
ואני מסוככת עלי ועל
האור הבָּלוּם- -
אודיה (פיצקית)
-
וּפַעַם כְּשֶׁהַכֹּל יִהְיֶה יוֹתֵר פָּשׁוּט / אֲפִלּוּ הַמִּלָה / אוֹמַר לָךְ מַשֶּׁהוּ שֶׁלֹּא נִרְאֶה חָשׁוּב / אֲבָל נִשְׁמַע נִפְלָא
(שלמה ארצי)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] נווד, אתה צודק. המדרכה אמורה להיות בשורה משל עצמה, אך לא אמור להיות קיטוע. אני לא מצליחה לשנות את זה מהיום שהעליתי את השיר. יצא לי מין אנטר מוזר, ומה שאני לא מנסה- זה לא הולך. [ליצירה]
- [ליצירה] שנון! (אבל אני חושבת שהשביב השחור שהשתחל לתמונה מצד ימין [קצת מעל לחומה] עושה את זה לא מוקפד. וחבל, לדעתי.) [ליצירה]
- [ליצירה] יש לי משו טוב: רק תחליפו את המילה מהפכה במילה נפיחה. ועכשיו תקראו שוב. [ליצירה]
- [ליצירה] נראה כמו גלויית תיירם מאוסטרליה. אבל מה קורה שם בכלל? סוריאליסטי משהו. [ליצירה]
- [ליצירה] מצטערת על הגועל, אבל נדמלי שהסברתי לך פעם, כשרואים כ"כ הרבה רישומים כל הזמן, נשחקים. מה לעשות. ככה זה, אתה אחד מאינסוף. [ליצירה]
- [ליצירה] - וואו. כאילו נכתב בשבילי ממש. מעולה מאוד והרבה והמון. מקסים וטוב. [ליצירה]
- [ליצירה] אתה מוכשר. ללא ספק. כמה זמן לקח כל העסק? [ליצירה]
- [ליצירה] היי, רן! זה בדיוק מה שאני חשבתי! ממש ככה! (וגם התבשלה לי יצירה כזו כשהייתי בגולה, אבל בסוף היא לא נכתבה.) [ליצירה]
- [ליצירה] "...כמה הייתי מאושר כשהוא התחיל לדבר, (...) ובכל זאת, בכל פעם שהוא למד מילה חדשה, מילה שהיא גם קצת "שלהם", של כולם, אפילו המילה הראשונה שלו, מילה יפה כמו "אור", הלב שלי נחמץ קצת, באפס קצהו, כי חשבתי- מי יודע מה הוא מאבד ברגע זה, וכמה אינסוף סוגים של זוהר הוא הרגיש וראה וטעם והריח, לפני שדחס את כולם לתוך התיבה הקטנה "אור", עם הריש הזאת בקצה, כמו מתג כיבוי..." (דויד גרוסמן/ שתהיי לי הסכין) [ליצירה]
- [ליצירה] זה מאוד מציאותי. וכתוב בשפה מאוד לא מציאותית, כלומר, מאוד לא של היומיום שלנו. וזה מעניין. [ליצירה]
תגובות