ובכל פעם מחדש נפלֵאתָ בעיני
בתוך שאון החיים הצופֵף
מצליח תמיד לשזור עצמך
להגדיל שירה
ולהאדירה
ולהתגדל ולהתקדש- -
ומתוך כך כמו מתבקש לראות
אותי בעָניי
מתבדלת בצד
וגם אז רוחות החול צולפות בגבי
ואני מסוככת עלי ועל
האור הבָּלוּם- -
[ליצירה]
כמה דברים-
1. תמיד חשבתי שרק אני 'רואה נוצצים' כשאני עוצמת את העינים. היום אני תוהה האם רק אני רואה בשלב מסוים רק עיגול צהוב מסנוור וגדול עם חור באמצע?!
2. ראי את הספר "השחר של גאיה"/שגית אמת. ספר ילדים-על-גבול-הנוער כזה.
קראי.
3. מבחינה טכנית- אני מציעה ללטש קצת. זה קסום, אבל הכיוון לא ברור.
[ליצירה]
אני חושבת שזה היה עשוי להיות טוב יותר בלי הקטעים שבהם נפלת באמירות שחוקות ובנאליות- כמו "חושב אומר ולוחש"- עם הסוגריימים, וגם "אני כאן, תמיד, גם עכשיו".
כי בסה"כ זה שיר טוב מאוד, המצוקות שהן גם מתחת לפוך (אלהים אדירים, זה כל כך נכון!), והשמים עם הכוכבים הפלסטיקים. זה מנוסח נפלא ואומר נפלא.
הליטוש ייטיב עם היצירה, לטעמי.
תגובות