"וַיְדַבֵּר ה´ אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר: רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן-אוּרִי בֶן-חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה: וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל-מְלָאכָה: לַחְשֹׁב מַחֲשָׁבֹת לַעֲשׂוֹת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף וּבַנְּחֹשֶׁת וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת וּבַחֲרֹשֶׁת עֵץ לַעֲשׂוֹת בְּכָל-מְלָאכָה: וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי אִתּוֹ אֵת אָהֳלִיאָב בֶּן-אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה-דָן וּבְלֵב כָּל-חֲכַם-לֵב נָתַתִּי חָכְמָה וְעָשׂוּ אֵת כָּל-אֲשֶׁר צִוִּיתִךָ:"
(שמות ל"א)
[א. בצלאל ואני מטגנים שניצלים]
ובחלוֹמִי סֻלָּם
וּבַסֻלָּם יורד בצלאל
יורד בחכמה בתבונה ובדעת.
אני במטבח (ולִבִּי באֵיזוֹר המֶרְכָּז בָּפִיחַ בכבישים בַּחֲרֹשֶׁת)
הסַכִּין מפרידה בקַרְעֵי העוֹף
והם סדוּרִים ומזומנים.
בצלאל בפתח המטבח
טוב שבאתָ נִפְנוֹת הפָּנִים שלי אליו,
צַמָּה פרועה ועיניים.
פֵּירוּרֵי זהב הוא ממלא בקערה הראשונה
שתי ביצים הוא טורף בשניה.
סילקתי שערותַי מאחורי התנוּכִים, המחבת מרתיחה לנו שֶׁמֶן.
[ב. לעשות לביתי]
הייתי רוֹצָה לעשות למִשְׁכָּן
שלט לדלת:
כאן גרים בשַׁלְוָה ובטרִיפוּת הדעת
הכפרה הדֶּמַע הרעש הזעקות המזבחוֹת הארון והרוּחַ.
תגובות