[ליצירה]
השיר גרם לאסוסיאציה מעניינת למשהו שסיפר לי אבי: כשהיה ילד קטן, הודיע לאימו שהוא רוצה לראות את ה' עכשיו. אימו, אישה צדיקה וקדושה הזדעזע ונחרדה מהמחשבה, שהרי "לא יראני האדם וחי".
זה החיסרון הבולט שלנו כבני אדם לעומת מי שאינו חי. לעומת אלו שיכולים בשפה ברורה לשבח ולדעת באמת על מה הם מדברים
[ליצירה]
משעשע ומהנה. יש דברים מקבילים רבים לדרדסים ולנו.
יש בדיחה (עם זקן) על כך ששאלו למה יצחק שמיר (רוה"מ לשעבר) לא לבש כחול לבן ליום העצמאות?
ענו- בגלל שהוא פחד שיבלבלו בינו לבין דרדס....
[ליצירה]
תודה על התגובות. שמחתי שנהניתם.
אשמח לקבל רעיונות לפרקים הבאים:
א.הדרדסים מדרדסים חגיגת עצמאות.
ב.קוים לדמותו של הדרדוס - איזה כובע הוא לובש? שחור? סרוג? שטריימל? ננחנחמנחמן? לאיזה זרם הוא שייך? איך הוא יקבל את הדרש"ס?
האם הדרדוסית תאריך את שרווליה ותכניס את השערות מתחת לכובע?
הערה לדב - את סיפורי שמיר גם אני מכיר (דרדס אקטיבי וכל אלה) ובכוונה תחילה השמטתי אותם. אתה יכול לנחש למה.
[ליצירה]
תודה על התגובות. שמחתי שנהניתם.
אשמח לקבל רעיונות לפרקים הבאים:
א.הדרדסים מדרדסים חגיגת עצמאות.
ב.קוים לדמותו של הדרדוס - איזה כובע הוא לובש? שחור? סרוג? שטריימל? ננחנחמנחמן? לאיזה זרם הוא שייך? איך הוא יקבל את הדרש"ס?
האם הדרדוסית תאריך את שרווליה ותכניס את השערות מתחת לכובע?
הערה לדב - את סיפורי שמיר גם אני מכיר (דרדס אקטיבי וכל אלה) ובכוונה תחילה השמטתי אותם. אתה יכול לנחש למה.
[ליצירה]
כואב
כואב עד כדי כך שאפילו אני, כגבר, קולט מן הכאב הזה.
יותר כואב שהבעל (המדומה, אני מקווה) אינו מבין את הכאב.
אני מקווה שבשנה וחצי האחרונה דברים השתנו.
צור, אתה צודק לגבי שגיאות לשוניות, אבל למה לפגוע בכאבם של אחרים?
[ליצירה]
רציתי לומר שני דברים:
א. לא נראה לי שהוא מונע מקנאה. זה תיאור קלאסי של חוסר הבנה של גבר לרגשותיה של אשה, תוך נסיון להרגיע את הרגש בהגיון ('אין לך סיבה לחשוב עליו'. 'זה רק הורס לך.' וכדומה). זה, כמובן, לא עוזר ורק מגביר את הלחץ שלו בכיוון מוטעה זה.
כך אני רואה את הסיטואציה.
ב. גם אם הוא מונע מקנאה, זה לא הופך אותו לצבוע המחפה על האינסטינקטים שלו בחזות 'שכלית' כביכול.
כל אדם העובד על מידותיו (מילות קוד דוסיות המשמשות לציון הנסיון להשתלט על האינסטינקטים ולתעל אותם לאפיקים חיוביים) מגיע לפעמים למצב בו קשה לו לשלוט בהן והוא נגרר אחריהן כברת דרך מסויימת. זה לא הופך אותו לצבוע, רק למישהו שנכשל במבחן אחד מתוך רבים.
[ליצירה]
[ליצירה]
לא הבנתי
לא הבנתי.
אתה כותב בשני שמות ומשסה את עצמך בעצמך ? או שמא גם אתה בראיין ?
ולמי שלא מכיר: בסצינת הסיום של הסרט 'בראיין כוכב עליון' הנציב הרומאי חונן את בראיין ומצווה להורידו מן הצלב. החיילים מגיעים למקום הצליבה ושואלים מי זה בראיין? בתגובה כולם צועקים 'אני בראיין', ומגדיל לעשות אחד השומרונים שצועק: 'אני בראיין, וגם אשתי' (באנגלית זה נשמע יותר טוב)
[ליצירה]
לא חשבתי לרגע שאתה מתכוון לכולם.
ברור לי שהלכת למקרה הקצה כבי לחדד את הקונפליקט.
ובכל זאת קשה לי לקבל את זה.
הגדרתי לעצמי שתי נקודות שהפריעו לי:
א. מה עושה שם משפחת הלברשטם ? אי אפשר לדון לכף זכות, בעיקר את המיוחדים ומעולים שבכך ? הוי אומר: סטיגמה.
ב. אני נמצא פה די זמן, אבל יש לי הרגשה שממפגש בין העולמות השונים כל כך, מי שמזדעזע ומאבד את עולמו הוא הבחור הדתי המסתגר, אך אין שום רמז לשינוי שהמפגש יוצר בנפשה של הנערה החילונית הפתוחה. האם מפגש עם טוהר ותמימות לא מזיז אצלה את הרצון הטהור והתמים שלה ?
וסתם דרך אגב, ממתי למכוני כושר ואירובי יש חלון ראווה שאפשר לראות דרכו את מה שבפנים? אצל כולם החלון הזה אטום ומכוסה בלוגו של המכון ודומיו?
[ליצירה]
[ליצירה]
זה נכתב אחרי שרב אברום נפטר ?
הפרק הבא יהיה: ההלויה - הצד שלו ושלה ?