נתקנאתי במשוררים
בלשונם שוררים
בשפה ברורה
בשורה קצרה
אמרי שירה
עונים ואומרים
מעיין גנים
-
לרוב מאבד את המילים.
לפניכם המקרים בהם הצלחתי למצאן.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] השיר גרם לאסוסיאציה מעניינת למשהו שסיפר לי אבי: כשהיה ילד קטן, הודיע לאימו שהוא רוצה לראות את ה' עכשיו. אימו, אישה צדיקה וקדושה הזדעזע ונחרדה מהמחשבה, שהרי "לא יראני האדם וחי". זה החיסרון הבולט שלנו כבני אדם לעומת מי שאינו חי. לעומת אלו שיכולים בשפה ברורה לשבח ולדעת באמת על מה הם מדברים [ליצירה]
- [ליצירה] והרמז החסר, 'כולם כאחד', שהופך את השירה לעולם גדול ומגוון ועשיר בהרכבות וסתירות. [ליצירה]
- [ליצירה] לא חשבתי לרגע שאתה מתכוון לכולם. ברור לי שהלכת למקרה הקצה כבי לחדד את הקונפליקט. ובכל זאת קשה לי לקבל את זה. הגדרתי לעצמי שתי נקודות שהפריעו לי: א. מה עושה שם משפחת הלברשטם ? אי אפשר לדון לכף זכות, בעיקר את המיוחדים ומעולים שבכך ? הוי אומר: סטיגמה. ב. אני נמצא פה די זמן, אבל יש לי הרגשה שממפגש בין העולמות השונים כל כך, מי שמזדעזע ומאבד את עולמו הוא הבחור הדתי המסתגר, אך אין שום רמז לשינוי שהמפגש יוצר בנפשה של הנערה החילונית הפתוחה. האם מפגש עם טוהר ותמימות לא מזיז אצלה את הרצון הטהור והתמים שלה ? וסתם דרך אגב, ממתי למכוני כושר ואירובי יש חלון ראווה שאפשר לראות דרכו את מה שבפנים? אצל כולם החלון הזה אטום ומכוסה בלוגו של המכון ודומיו? [ליצירה]
- [ליצירה] הפעם אני מסכים איתך לכל מילה [ליצירה]
- [ליצירה] זה נכתב אחרי שרב אברום נפטר ? הפרק הבא יהיה: ההלויה - הצד שלו ושלה ? [ליצירה]
- [ליצירה] תודה על התגובות. שמחתי שנהניתם. אשמח לקבל רעיונות לפרקים הבאים: א.הדרדסים מדרדסים חגיגת עצמאות. ב.קוים לדמותו של הדרדוס - איזה כובע הוא לובש? שחור? סרוג? שטריימל? ננחנחמנחמן? לאיזה זרם הוא שייך? איך הוא יקבל את הדרש"ס? האם הדרדוסית תאריך את שרווליה ותכניס את השערות מתחת לכובע? הערה לדב - את סיפורי שמיר גם אני מכיר (דרדס אקטיבי וכל אלה) ובכוונה תחילה השמטתי אותם. אתה יכול לנחש למה. [ליצירה]
- [ליצירה] נרגעתי אני שמח שהצחקתיהוך. ;-) [ליצירה]
- [ליצירה] תמימות נוגעת ללב, אבל בנויה על כל כך הרבה סטיגמות. [ליצירה]
- [ליצירה] כרובי, תודה אבל לצערי תצטרך לחכות. השורות האלה נכתבו לפני עשר שנים, לפחות, כשלמדנו בישיבה את מסכת שבת. אכן יש כאן שדה רחב לעבד (אני יכול לתת נאומים ארוכים בנושא), אך לכלל מיצויו בשורות קצרות עוד לא הגעתי. לכן קראתי לקטע 'נקודת פתיחה'. בכל מקרה שאלותיך עוררו אותי למחשבות מחודשות. [ליצירה]
- [ליצירה] כואב כואב עד כדי כך שאפילו אני, כגבר, קולט מן הכאב הזה. יותר כואב שהבעל (המדומה, אני מקווה) אינו מבין את הכאב. אני מקווה שבשנה וחצי האחרונה דברים השתנו. צור, אתה צודק לגבי שגיאות לשוניות, אבל למה לפגוע בכאבם של אחרים? [ליצירה]
- [ליצירה] רדף, אני לא מסכים אתך מה שמראה שלא מספיק ניתוח שכלי וקר של המציאות, וצריך להבין גם לרגשות הצד השני. ניסית פעם לשכנע את רעייתך שתחי' שאין לה שום סיבה הגיונית להתרגז ? מנסיון, זה לא עובד, גם כשזה נכון. וכן, לכולם יש רגשות, ולא תמיד קל להתגבר עליהם, בעיקר כאשר זה מנוגד להגיון שלך. [ליצירה]
- [ליצירה] לי זה נשמע כמו ויכוח בין בני זוג (זה לא את, זה אני. אמרנו שלא נפתח את זה עוד פעם. אתה אולי הבנת אבל אני צריכה עוד זמן לחשוב על זה, וכן הלאה). האם זה אומר שבגיל 20 מנהלים דיאלוג על 'ללמדו תורה' ובגיל מבוגר יותר מנהלים אותו דיאלוג על 'להשיאו אשה' ? [ליצירה]
תגובות