נתקנאתי במשוררים
בלשונם שוררים
בשפה ברורה
בשורה קצרה
אמרי שירה
עונים ואומרים
מעיין גנים
-
לרוב מאבד את המילים.
לפניכם המקרים בהם הצלחתי למצאן.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] השיר גרם לאסוסיאציה מעניינת למשהו שסיפר לי אבי: כשהיה ילד קטן, הודיע לאימו שהוא רוצה לראות את ה' עכשיו. אימו, אישה צדיקה וקדושה הזדעזע ונחרדה מהמחשבה, שהרי "לא יראני האדם וחי". זה החיסרון הבולט שלנו כבני אדם לעומת מי שאינו חי. לעומת אלו שיכולים בשפה ברורה לשבח ולדעת באמת על מה הם מדברים [ליצירה]
- [ליצירה] והרמז החסר, 'כולם כאחד', שהופך את השירה לעולם גדול ומגוון ועשיר בהרכבות וסתירות. [ליצירה]
- [ליצירה] נרגעתי אני שמח שהצחקתיהוך. ;-) [ליצירה]
- [ליצירה] אומרים בשם הקוצקער, שאמר פעם: אם אני הוא אני ואתה הוא אתה כי אני הוא אני ואתה הוא אתה אזי אני הוא אני ואתה הוא אתה אבל אם אני הוא אני ואתה הוא אתה כי אני איני אתה ואתה אינך אני אזי אני איני אני ואתה אינך אתה. ולוואי ונמצא את הדרך בעבודת ד' שהיא שלנו באמת, ולא את זו שהיא 'לא כמוכם'. [ליצירה]
- [ליצירה] הפעם אני מסכים איתך לכל מילה [ליצירה]
- [ליצירה] תמימות נוגעת ללב, אבל בנויה על כל כך הרבה סטיגמות. [ליצירה]
- [ליצירה] לי זה נשמע כמו ויכוח בין בני זוג (זה לא את, זה אני. אמרנו שלא נפתח את זה עוד פעם. אתה אולי הבנת אבל אני צריכה עוד זמן לחשוב על זה, וכן הלאה). האם זה אומר שבגיל 20 מנהלים דיאלוג על 'ללמדו תורה' ובגיל מבוגר יותר מנהלים אותו דיאלוג על 'להשיאו אשה' ? [ליצירה]
- [ליצירה] כרובי, תודה אבל לצערי תצטרך לחכות. השורות האלה נכתבו לפני עשר שנים, לפחות, כשלמדנו בישיבה את מסכת שבת. אכן יש כאן שדה רחב לעבד (אני יכול לתת נאומים ארוכים בנושא), אך לכלל מיצויו בשורות קצרות עוד לא הגעתי. לכן קראתי לקטע 'נקודת פתיחה'. בכל מקרה שאלותיך עוררו אותי למחשבות מחודשות. [ליצירה]
- [ליצירה] כואב כואב עד כדי כך שאפילו אני, כגבר, קולט מן הכאב הזה. יותר כואב שהבעל (המדומה, אני מקווה) אינו מבין את הכאב. אני מקווה שבשנה וחצי האחרונה דברים השתנו. צור, אתה צודק לגבי שגיאות לשוניות, אבל למה לפגוע בכאבם של אחרים? [ליצירה]
- [ליצירה] זה נכתב אחרי שרב אברום נפטר ? הפרק הבא יהיה: ההלויה - הצד שלו ושלה ? [ליצירה]
- [ליצירה] לא חשבתי לרגע שאתה מתכוון לכולם. ברור לי שהלכת למקרה הקצה כבי לחדד את הקונפליקט. ובכל זאת קשה לי לקבל את זה. הגדרתי לעצמי שתי נקודות שהפריעו לי: א. מה עושה שם משפחת הלברשטם ? אי אפשר לדון לכף זכות, בעיקר את המיוחדים ומעולים שבכך ? הוי אומר: סטיגמה. ב. אני נמצא פה די זמן, אבל יש לי הרגשה שממפגש בין העולמות השונים כל כך, מי שמזדעזע ומאבד את עולמו הוא הבחור הדתי המסתגר, אך אין שום רמז לשינוי שהמפגש יוצר בנפשה של הנערה החילונית הפתוחה. האם מפגש עם טוהר ותמימות לא מזיז אצלה את הרצון הטהור והתמים שלה ? וסתם דרך אגב, ממתי למכוני כושר ואירובי יש חלון ראווה שאפשר לראות דרכו את מה שבפנים? אצל כולם החלון הזה אטום ומכוסה בלוגו של המכון ודומיו? [ליצירה]
- [ליצירה] לעוז דוד ולחזקי היקרים לחזקי - סתם הוא 'פסגאי', בלשונך, ונראה מתגובתך שאתה יודע זאת ומתחמק באלגנטיות מתשובה. לסתם אחד - מבית המדרש שברחוב הפסגה נשמעו ביטויים מעין אלו כלפי תלמידי חכמים אחרים בויכוחים אחרים (תנ"ך בגובה העיניים וכדומה) ודי לחכימא ברמיזה. שנים אוחזים בטלית - זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי. זה נוטל עד מקום שידו מגעת וזה נוטל עד מקום שידו מגעת והשאר יחלוקו לשם שמים שסופה להתקיים. ואלו ואלו דא"ח (כופר שכמוני) והלכה כבית הלל שנוחין ועלובין ושונין דבריהם ודברי בית שמאי ולא עוד אלא שמקדימים דברי ב"ש לדבריהם. [ליצירה]
תגובות