צאלים.
קיץ.
חם.
בין מסלול למסלול אנחנו שומרים. שומרים על עצמנו שלא נתייבש, ושומרים על הציוד מפני גניבות. איזה חום. בקבוק מים מוצמד אלי. כל שתי דקות אני שותה, עד שגם אני הופך לצינור: שותה ורץ הצידה, להוציא את העודפים במקום שהצנעה יפה לו. בדרך חזרה אני שותה שוב ומחפש קצת צל. אוהל התדריכים תפוס. הצוות שעולה למסלול, או שמא זה שירד ממנו, נמצא שם. רשת ההסו"מ - חמתה מרובה מצילתה. חבורה עליזה יושבת שם ומעבירה את הזמן בדיבורים על דא ועל הא. שניים יושבים בצד השני ומנסים ללמוד דף יומי. החובש שוכב בפינה  וישן. כוחו של הרגל. אני מסתכל סביב, מחפש מקום להניח את הראש.
מצאתי. מסדרון אחורי. אני פותח אותו ונשכב בפנים. למרות החום הכבד, בפנים יש קרירות נעימה, מי צריך מזגן ?
חם בחוץ. כולם הולכים לאט. שומרים את הכוחות למאבק עם החום. לזה התכוונו חז"ל במה שאמרו שלאחר מילתו של אברהם הקב"ה הוציא חמה מנרתיקה כדי שיפסקו עוברי דרכים ?

נראה שלא. יש אנשים באיזור, ´הולכים לעבודה´, מסתובבים סביבנו, ממתינים לשעת כושר, משחרים לטרף.
"תפתחו את העיניים. כל ציוד שלא מונחות עליו שתי עיניים, לפחות - הבדואים יקחו." (אריאל, סמ"פ).
"חצי דקה אחרי שהסתובבנו לחזור מהיעד ה´כבוש´ הציצו מבפנים שני בדואים על טרקטורון." (מחלקה 2. התקדמו, אני חושב לעצמי. פעם הם הסתובבו פה עם סובארו.).
"הלכתי להביא משהו מהאוהל, וראיתי בדואים ליד הגנרטור, מנסים להעמיס אותו על הטרקטורון. ראו אותי וברחו". (אייל, מפקד צוות שמירה).
"חיכינו לחימוש, שיבואו להחליף לנו מנוע. ראיתי ראש מציץ מבין העצים, מחכה שנתרחק". (אורן, נהג).
אם הבדואים עוד מסתובבים פה, נראה שעדיין לא חם כמו אצל אברהם אבינו, אני מסכם לעצמי.

אני חוזר לאברהם אבינו. אני, בחום הזה, רק מחפש מקום לנוח. והוא  מה חיפש ? לגמול חסד. להכניס אורחים. זקן וחולה שלשה ימים אחרי ברית מילה. אימתי יגיעו מעשיי למעשי אבותי ? וישא עיניו וירא והנה שלשה בדואים עם טרקטורון ניצבים עליו.