ואז
מפנים את השולחן,
מקפלים את המפה,
מדיחים את הכלים,
שוטפים את הרצפה.
ששת ימי המעשה.
מעיין גנים
-
לרוב מאבד את המילים.
לפניכם המקרים בהם הצלחתי למצאן.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] זה נכתב אחרי שרב אברום נפטר ? הפרק הבא יהיה: ההלויה - הצד שלו ושלה ? [ליצירה]
- [ליצירה] לעוז דוד ולחזקי היקרים לחזקי - סתם הוא 'פסגאי', בלשונך, ונראה מתגובתך שאתה יודע זאת ומתחמק באלגנטיות מתשובה. לסתם אחד - מבית המדרש שברחוב הפסגה נשמעו ביטויים מעין אלו כלפי תלמידי חכמים אחרים בויכוחים אחרים (תנ"ך בגובה העיניים וכדומה) ודי לחכימא ברמיזה. שנים אוחזים בטלית - זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי. זה נוטל עד מקום שידו מגעת וזה נוטל עד מקום שידו מגעת והשאר יחלוקו לשם שמים שסופה להתקיים. ואלו ואלו דא"ח (כופר שכמוני) והלכה כבית הלל שנוחין ועלובין ושונין דבריהם ודברי בית שמאי ולא עוד אלא שמקדימים דברי ב"ש לדבריהם. [ליצירה]
- [ליצירה] לא הבנתי לא הבנתי. אתה כותב בשני שמות ומשסה את עצמך בעצמך ? או שמא גם אתה בראיין ? ולמי שלא מכיר: בסצינת הסיום של הסרט 'בראיין כוכב עליון' הנציב הרומאי חונן את בראיין ומצווה להורידו מן הצלב. החיילים מגיעים למקום הצליבה ושואלים מי זה בראיין? בתגובה כולם צועקים 'אני בראיין', ומגדיל לעשות אחד השומרונים שצועק: 'אני בראיין, וגם אשתי' (באנגלית זה נשמע יותר טוב) [ליצירה]
- [ליצירה] רציתי לומר שני דברים: א. לא נראה לי שהוא מונע מקנאה. זה תיאור קלאסי של חוסר הבנה של גבר לרגשותיה של אשה, תוך נסיון להרגיע את הרגש בהגיון ('אין לך סיבה לחשוב עליו'. 'זה רק הורס לך.' וכדומה). זה, כמובן, לא עוזר ורק מגביר את הלחץ שלו בכיוון מוטעה זה. כך אני רואה את הסיטואציה. ב. גם אם הוא מונע מקנאה, זה לא הופך אותו לצבוע המחפה על האינסטינקטים שלו בחזות 'שכלית' כביכול. כל אדם העובד על מידותיו (מילות קוד דוסיות המשמשות לציון הנסיון להשתלט על האינסטינקטים ולתעל אותם לאפיקים חיוביים) מגיע לפעמים למצב בו קשה לו לשלוט בהן והוא נגרר אחריהן כברת דרך מסויימת. זה לא הופך אותו לצבוע, רק למישהו שנכשל במבחן אחד מתוך רבים. [ליצירה]
- [ליצירה] אומרים בשם הקוצקער, שאמר פעם: אם אני הוא אני ואתה הוא אתה כי אני הוא אני ואתה הוא אתה אזי אני הוא אני ואתה הוא אתה אבל אם אני הוא אני ואתה הוא אתה כי אני איני אתה ואתה אינך אני אזי אני איני אני ואתה אינך אתה. ולוואי ונמצא את הדרך בעבודת ד' שהיא שלנו באמת, ולא את זו שהיא 'לא כמוכם'. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה על התגובות. שמחתי שנהניתם. אשמח לקבל רעיונות לפרקים הבאים: א.הדרדסים מדרדסים חגיגת עצמאות. ב.קוים לדמותו של הדרדוס - איזה כובע הוא לובש? שחור? סרוג? שטריימל? ננחנחמנחמן? לאיזה זרם הוא שייך? איך הוא יקבל את הדרש"ס? האם הדרדוסית תאריך את שרווליה ותכניס את השערות מתחת לכובע? הערה לדב - את סיפורי שמיר גם אני מכיר (דרדס אקטיבי וכל אלה) ובכוונה תחילה השמטתי אותם. אתה יכול לנחש למה. [ליצירה]
- [ליצירה] הפעם אני מסכים איתך לכל מילה [ליצירה]
- [ליצירה] לא חשבתי לרגע שאתה מתכוון לכולם. ברור לי שהלכת למקרה הקצה כבי לחדד את הקונפליקט. ובכל זאת קשה לי לקבל את זה. הגדרתי לעצמי שתי נקודות שהפריעו לי: א. מה עושה שם משפחת הלברשטם ? אי אפשר לדון לכף זכות, בעיקר את המיוחדים ומעולים שבכך ? הוי אומר: סטיגמה. ב. אני נמצא פה די זמן, אבל יש לי הרגשה שממפגש בין העולמות השונים כל כך, מי שמזדעזע ומאבד את עולמו הוא הבחור הדתי המסתגר, אך אין שום רמז לשינוי שהמפגש יוצר בנפשה של הנערה החילונית הפתוחה. האם מפגש עם טוהר ותמימות לא מזיז אצלה את הרצון הטהור והתמים שלה ? וסתם דרך אגב, ממתי למכוני כושר ואירובי יש חלון ראווה שאפשר לראות דרכו את מה שבפנים? אצל כולם החלון הזה אטום ומכוסה בלוגו של המכון ודומיו? [ליצירה]
- [ליצירה] כואב כואב עד כדי כך שאפילו אני, כגבר, קולט מן הכאב הזה. יותר כואב שהבעל (המדומה, אני מקווה) אינו מבין את הכאב. אני מקווה שבשנה וחצי האחרונה דברים השתנו. צור, אתה צודק לגבי שגיאות לשוניות, אבל למה לפגוע בכאבם של אחרים? [ליצירה]
- [ליצירה] כרובי, תודה אבל לצערי תצטרך לחכות. השורות האלה נכתבו לפני עשר שנים, לפחות, כשלמדנו בישיבה את מסכת שבת. אכן יש כאן שדה רחב לעבד (אני יכול לתת נאומים ארוכים בנושא), אך לכלל מיצויו בשורות קצרות עוד לא הגעתי. לכן קראתי לקטע 'נקודת פתיחה'. בכל מקרה שאלותיך עוררו אותי למחשבות מחודשות. [ליצירה]
