זהב מתחיל לנצנץ בלב כבר כשמתגלים ראשוני ההרים. פעם העולם היה שטוח והאופק צבט את הלב בפשטותו הערומה, וכאן העולם הוא עגול ומלא והדרך מתפתלת בין הרי-ם ועומקים והאור הוא רך וגנוז- לפוקחים את עיניהם ונסתר- למעלימים עין. אור יקרות, יקר לבאים בשעריו יקר לפוסעים בו כבבית. נחושת עמומה, מתפוררת למגע עיניים קשות. אני רוצה תמיד עיניים לאור העוטף.