שמש שוקעת היום כבר עובר לבנה עולה על שמים. האור כבה בעיניו הדומעות אפלה בלבו משתררת. שפוף הוא יושב ראשו בין ידיו נוגות חושב על היום שחלף. האם הינו בן אדם? מרגיש כלא קיים. אנוש ממנו מתעלמים אויר אותו מדמים. יושב , מחכה אולי אחד יתייחס ,יעיף מבט. אך גלגל החיים לא פוסק מלכת. כולם רצים , ממהרים אין להם רגע מיותר למבט אותו הוא תר. והוא עדיין מחכה מייחל, מתפלל. אולי יבוא הגואל שיסיר הספק ואליו יתייחס כמו , כמו אל בן אדם!