"עולם קטן, שוכן בתוך ליבי. עטוף במיתרים של כפור. אם יבוא אדם וירצה להכנס, יתכסה הוא חיש במעטה שחור. פעם היה הוא פתוח, כל דכפין להכנס יכול, עד שבא אותו האיש ממרחקים, במחי לב ניתץ את הכל. השאירני פצועה, מדממת, מונחת על מרבד של דמעות, ומילאני אז בהרגשה מתמטמת, מן יאוש שהשאיר בי שמות. ומאז את ליבי נעלתי, ואין אדם להכנס יכול, את כל צפונותיו בפנים חתמתי, חוששת שוב לאבד את הכל. ושם הוא מונח לו, עם אלפי מחסומים ממתין בלי תקווה לאחר, שיבוא ויפתח את ליבי לרווחה, יפתח, ושם ישאר.."