לזכרם של דוד ונאוה אפלבאום הי"ד לשירים כמעט תמיד יש מבנה.. כל אחד והצורה המיוחדת לו.. יש שירים שהמבנה שלהם קשוח ונוקשה: חרוזים, בריחים, ספירת מילים והברות. ויש שירים יותר מ ש ו ח ר ר י ם, שמפוזרים על הדף, ששוברים, את המבנה הקלאסי. אבל לשירים תמיד יש סדר פנימי כלשהו, תמיד יש קצב. הם תופסים חיים משלהם... זורמים... כמה חבל שהחיים הם לא תמיד שיר... לפעמים הם. נקטעים. "ולא יספה שוב אליו עוד" ושב אלול, חודש הרחמים והסליחות. ודודי לי, ואני למולו, עומד בעיניים דומעות. ומתוך השבר בלב, ניסינו לשוב בטהרה. ורצינו לשכון למרגלות כבודו, להיזדכך בייסורי אהבה. אך לא כך!!! זאת לא ביקשנו. מעולם... לא ייחלנו לשמוע שתיקת המתים. לא דממת "הנני משבית כל שמחה". רצינו עתיד שימחק העבר, לא הווה שנגדע ברגע אימה. כשזעקת שיברון של כבולים באבלות לאין קץ מהדהדת בחלל הנשמה, היאך נחזור בתשובה? . . . והם? ברית אהבה הם כרתו. רק ביקשו, שתשרה ביניהם שכינתך. רצו הם ביחד אליך לשוב, לא כך, בנפרד, ביניהם מצבה.