"הוא עילעל בדפים ולחלוחית בעיניו. הסתכל על השנה שעברה וחלפה ומבטו נעצב. כה רבים טובים עזבונו בלי הכנה מוקדמת, בלי שהספקנו להפרד, כנראה שזו דרישה מוגזמת. על שחלף ועבר שוב יורד המסך בכבדות, אך נדמה שזו הפעם נוספה לזה נימה חדשה של עצבות. מסתכל על שנות חייו הספורות שחלפו בלי משים, ודומה, שמעולם לא חווה רגעים כה קשים. כל אותם רגעי צער וכאב שנחסכו ממנו בילדות, התקבצו השנה לכאב, צער ואיבוד התמימות. בשנה החולפת הוא התבגר כה רבות, את מה שאחרים עוברים בשנים הוא חווה תוך שעות. זה לא כ"כ פשוט כאן ילד להיות, זה לא כ"כ פשוט לקבל בשתיקה את כל המכות. הוא מסתכל על כל אותם שעות שהעביר בין יאוש לתקווה, כשנודע לו שזה או אחר בפיגוע נפגע. כל אותם מזמורים שנלחשו עד כלות, ואחר כל אותם שברי תפילות. הוא מביט בדפי חייו באנחה, מביט, ומתפלל להגיע אל המנוחה. מתפלל שזאת השנה תהיה שונה מהקודמת, ששוב לא נחווה את אותם תמונות של פצועה מדממת. שנדליק חדשות ונשמע על מדד מחירים , שיתנו לילדים להשאר שמחים בלי כל אותם בעיות של גדולים. ששוב לא נראה ילדים בכיתה ד´ הולכים יחדיו מחובקים, והדמעות שנושרות קורעות גם את הלבבות החזקים. שמה שיטריד אותנו יהיה הציון במבחן הקודם, ושלא נצטרך לנסוע להלוויות או לנחם. אולי זה מוגזם הוא אינו יודע, אך בבקשה אלוקים, הראה שאתה שומע.. רחם עלינו בקביעת גזר דיננו, לפחות למענך אם לא למעננו. ברך אותנו בשנה טובה, איננו יודעים איך נעמוד בעוד שנה כאובה. הלואי שהפעם יתקע בשופר של תקווה, ושנזכה לעמוד פה יחדיו גם בשנה הבאה.."