בס"ד

"פִּיהָ פָּתְחָה בְחָכְמָה

וְתוֹרַת חֶסֶד עַל-לְשׁוֹנָהּ.

צוֹפִיָּה הֲלִיכוֹת בֵּיתָהּ

וְלֶחֶם עַצְלוּת לֹא תֹאכֵל.

קָמוּ בָנֶיהָ וַיְאַשְּׁרוּהָ

בַּעְלָהּ, וַיְהַלְלָהּ.

רַבּוֹת בָּנוֹת, עָשׂוּ חָיִל

וְאַתְּ, עָלִית עַל-כֻּלָּנָה"

כל חייה

העמידה בביתה תלמידי חכמים

שהפיצו תורתך.

במעשיה היתה אות ומופת

לכל העמים ולכל הקהילות,

צופיה היתה,

בכל רגע ורגע

מתאווה למשיח, ולבית מקדש,

לקרב אליך.

גם כשהתנגדה לך,

גם כשצרחה בגאון שאינה מאמינה בך,

גם כשפרקה כל עול

לא כי עצלה, אולי כי עייפה ממאבק,

אולי כי איבדה את הדרך.

בחופשה את האמת והישר עשתה זאת,

ותמיד תמיד,

תמיד תמיד,

היא חזרה אליך.

בניה גאים בה,

לא תמיד מאשרים –

אך מאושרים בה.

אף אתה בעלה – זוכר חסד נעוריה,

יודע, עמים רבים לפניך

מנסים לקרוא בשמך,

אבל כנסת ישראל,

הו, כנסת ישראל –

היא היחידה שעלתה באש כליל,

עולה על מזבחך...