[ליצירה]
ממש שום דבר (=
בס"ד
בהחלט נקודה למחשבה בפעם הבאה שאני נתקלת בשום (בביטחון מלא שזה חייב להיות במקרה - אני לא אמיצה כמוך...). כמובן בהנחה שאני אצליח להתרכז במשהו נוסף מלבד הטעם הנוראאא שלו. (=
מדהים איך הפכת דבר קטן כל כך כך שייצג עולם ומלואו. מקסים במידה שמכניסה לפרופורציות, ומעלה חיוך בו זמנית - המידה הכי יפה (=
מתוק! תודה רבה ממש!
[ליצירה]
איך זה שאין כאן תגובה?!
בס"ד
מקסים. מקסים. מקסים.
וצריך להיזהר, הפעם לבחור נכון,
כדי שלא נתחיל לקרוא מההתחלה...
בעזרת השם. וב"הצלחה (;
תודה. נגע בי בנקודה פנימית,
ועדיין מתנגן בי.
[ליצירה]
וואו
בס"ד
ציפיתי לכל סוף אחר - מלבד הסוף הזה.
במהלך הקריאה, עברו בראשי אינספור אפשרויות אפשריות לסוף... אינספור!
אבל שום סוף שהעליתי אני לא דמה לסוף הזה..
לבום הזה...
ואולי, אולי דווקא הבום הזה, יעניק קצת יותר כוונה לתפילה הבאה שלי.
אני מניחה שכך יהיה...
ומודה לך על כך!
אין מילים....
[ליצירה]
יכולתי להרגיש אותה...
בס"ד
את האש, ממש ממש.
קטע נפלא.
"בלבבי משכן אבנה" הוא שיר שתמיד בער בעצמותיי, ואתה גרמת לי לחשיבה מחודשת..
עד מתי תהא האש בוערת רק בלבבי?
ואולי פן אחר לכך, כי הרי המזבח היה במקדש,
אבל את המור הריח כל העם שבירושלים...
לו יהי גם בימינו. תיכף ממש.
תודה (=
[ליצירה]
דעה גלעדי
תודה לך, ביקורת מצויינת!
אני מסכימה מאוד שהביטויים מעט דלים (הוא נכתב לצורך מטרה מסוימת, וחברה מסוימת, אז זה התאים..). בתחילה זה הפריע, בדיעבד - אני מחבבת אותו כך (=
[ליצירה]
בא לי בזמן (=
בס"ד
קטע ארוך ועיניים עייפות, בדרך כלל לא זוג משמיים. בכל זאת החלטתי לקרוא ("אחרון".. הבטחתי), כנראה מההתערבות של שמיים...
מרגישה את אותן התחושות הרבה בתקופה האחרונה. משעשע אותי לחשוב שאין בדידות בתחושת הבדידות - קורה לרבים לעיתים רבות.
אבל אם זה מה שגרם לך לכתוב קטע מקסים כל כך... (= כנראה הטוב נעלם מעינינו אך קיים. ושוב, בכל דבר.
תודה רבה! אור וטוב (=
תגובות