ורציתי רק להתקלף.
להשיל מעצמי את מה שהיה
בלי ללבוש עוד את מה שיהיה
לגשש אחר עץ התאנה שלי
לשוח בצילו
ולשוח לו
על החרב המתהפכת
ועל העיצבון
וברכות לנגב את זיעת אפיו.
זה כ"כ נורא שאנשים משתילים לנו מה לחשוב. למה עץ תאנה? איזה גננת אמרה שזה תאנה ומאז זה נכנס עמוק לתת מודע? בדיוק היום חברה שלי דיברה על איזה עבודה שהיא עושה על חוה, והיא דיברה על הפרי, וקראה לו תפוח בכזאת טבעיות!
---
אבל השיר מעולה.
מישית,
סליחה על הפוליטיקלי קורקט, אבל זה פשט.
"...וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה, וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת..." (בראשית ג', ז')
-----
וללא קשר-
אוי, נורא אהבתי את השיר הזה. ובאמת שאני כבר מעוצבנת שנגמרו המילים וכולן משומשות.
[ליצירה]
הו,
זה כ"כ נורא שאנשים משתילים לנו מה לחשוב. למה עץ תאנה? איזה גננת אמרה שזה תאנה ומאז זה נכנס עמוק לתת מודע? בדיוק היום חברה שלי דיברה על איזה עבודה שהיא עושה על חוה, והיא דיברה על הפרי, וקראה לו תפוח בכזאת טבעיות!
---
אבל השיר מעולה.
[ליצירה]
-
מישית,
סליחה על הפוליטיקלי קורקט, אבל זה פשט.
"...וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה, וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת..." (בראשית ג', ז')
-----
וללא קשר-
אוי, נורא אהבתי את השיר הזה. ובאמת שאני כבר מעוצבנת שנגמרו המילים וכולן משומשות.
[ליצירה]
...
חזק מאוד.
מתאר בדיוק את זה.
את הקריעה האמיתית, שכמו כל קריעה, היא כל כך לא פשוטה וכל כך לא שחור ולבן. וכל כך אפור ומבלבל.
מזעזע שככה אנשים צריכים לחיות,
על סף תהום, בלי לדעת מה יהיה בסופם,
ויש הרבה מה לעשות,
אבל בסופו של דבר... באמת אפשר רק להתפלל.
[ליצירה]
...
אין לי מושג מה פשר עצימת העיניים.
אישית, אני מודה שלא הטרדתי את עצמי במחשבות יותר מידי, הרב הנדלר אמר כך, אז היה כך. החוויה הזאת התווספה לאוסף של חוויות חדשות ומוזרות שחוויתי במסע ההוא.
[ליצירה]
...
ממ..
אני לא רואה את זה כך.
קודם כל, אף אחד לא שולל את הרעיון של "תפילה מחוץ למסגרת"- בנוסף לתפילה הרגילה.
להתבודד, לדבר עם הקב"ה, לצאת לשוח בשדה... אלה מושגים שדיברו עליהם כבר לפני הרבה שנים.. וגם ריקודים בתפילה זה לא דבר שהרב קרליבך המציא.
וזה מצויין לדעתי.
אבל.. קודם כל, עניין התפילה ביחידות, תפילה אישית- זה טוב, אבל זה לא מספיק. ביהדות החשיבות של הקהילה, של היחד היא מאוד מאוד משמעותית, וגם אם נראה שלכאורה היה אולי הרבה יותר טוב להתפלל ביחידות, להתכוון ולהתרכז כמה שרוצים- צריך להתפלל במניין. והמניין מקבע. ואני לא חושבת שיש בזה רע. כן.. צריך לתת מסגרת לדברים, תפילה קבועה מתוך סידור, במניין, בבית כנסת. ככה זה החזיק מעמד אלפי שנים... ברגע שתפזר את זה לכל רוח (תרתי..) לא יישאר מזה כלום אחרי זמן מועט מאוד.
בחסידות מדברים על "אש שחורה" ועל "אש לבנה". האש הלבנה זו הרוח, הנשמה, הכיסופים, הרצון להתדבק בבורא... והאש השחורה זו המסגרת, המצוות, החוקים, ה"קיבעון" כביכול. ואי אפשר לזה בלי זה. התורה כתובה באותיות של אש שחורה, על גבי קף של אש לבנה. ובין האותיות השחורות, שממסגרות ונותנות את הכיוון המתאים, נשאר מספיק מקום לאש הלבנה להתפרש, ליצור, להתעלות.. צריך את שני היסודות האלה, בכל דבר וגם בתפילה. תפילה ללא כוונה לא שווה כמו שכוונה ללא תפילה לא שווה. ואתה יודע מה, לפי ההלכה דומני שתפילה ללא כוונה בכל זאת שווה יותר. כלומר, להתפלל צריך. בכל מקרה. כי האש הלבנה תמיד קיימת, גם אם היא נחלשת היא תישאר. אבל האש השחורה זה דבר שאסור לאבד אותו בשום אופן...
תגובות