א. ביער עבות רוחש מסתורין בטירה אפורה גר לו אביר הגשם זולג מעבים נמוכים זרזיפים מתפתלים מראשי מגדלים על אבני החומה בין אזוב וטחבים אל גבעולי דשא ירוק עמוק נופלים מצטלצלים אל תעלת החפיר מתאספים נפגשים עם טיפות שנפלו ישירות מרעידות את המים את השתקפות השמיים את הטירה שבמים את החלון במגדל את הפנים בחלון והעיניים שצבען כמו המים העיניים צופנות השינויים ב. השער יורד בחריק ושקשוק על סוסו האביר מעל החפיר עובר אל העולם הרטוב הקריר וכלבו נאמן לצילו לצידו מרחף על דשאים בין עצים ובין יער בין אדמה ריחנית לשמיים לחים בין אור ובין צל בין רגש וחוש בן אדם ובן כלב דוהרים אל היעד האחד המוחלט אל סוף המעגל ואל קצה המפלט אל ההגשמה אשר נועדו רק לה להפוך את הדרקון הלוחש להבה באבחה אחת ויחידה של חרב הקסמים ליליאנה אשר לירכו אינה חגורה היישר אל לבו אל לב המאפליה לנסיכה ולשאתה הנסיכה ילידת הדרקון שבלבו נותרה החרב הקסומה שלא הייתה לשאתה אל מפתן הטירה ולאוהבה עד כלות דרקונים בעולם ג. הדרקון עור שחור קשקשיו מזהב ואלף אבירים מונחים לרגליו ועשן מתאבך ועולה מנחיריו וגודלו כמו בית ושיניו... ציפורניו... ואוצר כיאות מסתתר בין רגליו ועיניו עגולות וגדולות ורואות עד נפשו של אביר ומוצות את חייו גר לו על הר אשר אין שביל אליו ואוכל לו כל יום בן תמותה שחטף הדרקון שמו ריבא הוא אכזר ונורא בכנפיו יעופף בזנבו הרס יזרע ובפיו אש אוכלת כל חי ונמצא אב כל דרקון הוא השמש תזהר תעוור ותשחית ותשרוף ותבער עד כלות כל אביר כל אדם וכל שיר ד. האביר כך רוכב ודרקון בלבו והסוס כך דוהר ומספוא בבטנו והכלב שועט ולשונו משתרבבת וזנבו מתנפנף פרוותו מתבדרת מבטו שט קדימה אל עתיד מרתק לו והצדה מעריץ אל אדון אין שני לו כה נישא שם למעלה מנצנץ לו עכשיו שריונו המוכסף כירח נוסף לזה שטיפס אל פסגת מלכות לילה ומאיר את דרכם מלמעלה למעלה עד יכו זהב בכסף ניצוצי ניצוצות יכבה היום יאיר הלילה בריבוא נגוהות עת אביר ודרקון יראו עין בעין רק אחד יישאר מהיום והליל רק אחד יינתן לנסיכה כשלל רק אחד מנחושת נחושת קלל