נתתי יד
לעצב
ומאז לא
הפסקנו לצעוד;
הכאב נילווה
אלינו
ועימו מספר
דמעות,
שארית של
געגוע
ועוד כמה
רגשות.
בקופסא קטנה
ארזנו-קודם
לב
שבור לרסיסים
ולשיירה שנהיינו
שר הרוח
את שיר
העזובים.
איה שחר
-
ואולי, לא היו הדברים מעולם...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ושוב- הייתי מעמידה את הבית האחרון בפני עצמו, הוא יפה ויכול לעמוד לבד. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לך חיים, גם על ההודעה האישית, שבת שלום! [ליצירה]
- [ליצירה] מסר- כמה זה יפה! אני נהנית לקרוא את יצירותיך לאחרונה- יש בהם, לעניות דעתי, ובלי שמץ של יהירות- קפיצת מדרגה, ליטוש והתקדמות שינוי שאין לתארו. משהו מאוד קיצוני השתנה- הכתיבה בוגרת יותר, ממוקדת יותר ויפה! הייתי משנה את השורות הראשונות כך: בשעת בין השמשות/כשראיתיך לראשונה/ציירתי דיוקנך בשחור ולבן/וכשעלתה הלבנה/זהרו פנייך באור נגוהות וכו' בל זאת רק אני וזה כנראה שאלה של סגנון... [ליצירה]
- [ליצירה] טוב, כבר אין לי מילים לכתוב בתגובות ליצירות שלך, אז אני שותקת, נפעמת... [ליצירה]
- [ליצירה] איזו יצירה משובחת. פסקי הזמן שאתה לוקח מעת לעת כנראה שהכרחיים להתחדשות, לאגירה, ליצירה טובה, מחדשת וכ"כ יפה! [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים, נוגע, עצוב, אמיתי וכתוב נפלא! [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי מאוד, במיוחד אהבתי את חוסר החריזה, הייתי נצמדת אליה לאורך כל השיר.... התיאור מקסים, חזק, עוצמתי ויפייפה! [ליצירה]
- [ליצירה] איזה יופי! אכן כואב... [ליצירה]
- [ליצירה] זה יפה!!! ולא, זה לא בנימה מופתעת ;) [ליצירה]
- [ליצירה] אני לא חושבת שאנשים כותבים בהתאם למה שאחרים אוהבים לקרוא, אולי זה הפוך ואנשים אוהבים לקרוא, מה שאחרים כותבים. והם מזדהים, כואבים את אותו כאב ולעיתים (אם היוצר מוכשר ובן מזל), רק לפעמים, מעריכים גם את צורת הכתיבה ואת העובדה כי מדובר בכשרון אמיתי- ראוי לציון ועידוד. עם זאת, זה נכון כי יש מספר יצירות שמלציות המעוררות תגובות מתבקשות, אינן מחדשות ואינן מפתיעות, לשום כיוון. ועדיין, כנראה שיוצרם הרגיש, כי הן ראויות להשמע והוקל עליו והוטב לו, מעצם כתיבתם ושיתוף אחרים בהן. דבריך מנוסחים יפה ומעלים חיוך. המון אושר! [ליצירה]
תגובות