כל הטבע הזה
פורש אליי
ידיים
מזמין להתקרב,
להתחבר
להרגיש.
ה ט פ ט ו ף השקט הזה
במקצב מושלם
ברקע
שיר עדין
מלטף
בדיוק
מקשר בין
גשם,
לשקט, לעץ
ולגוף
איה שחר
-
ואולי, לא היו הדברים מעולם...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] מצויין! [ליצירה]
- [ליצירה] תודה כנרת, נחמד להזכר ביצירה שנכתבה לפני ארבע וחצי שנים.... נעים שמישהו עוד קורא ומוצא בה רלוונטיות ועניין. :) [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי את מסגרת הבתים ואת התקופה השונה שהוכנסה בכל אחד מהם, בלי לפגום באחידות. כבני מרון נעמוד חוששים ויראים מאימת דינך ומעשינו מתנקים מחטאים, נחרדים מכל שופר שיזעק בקול, את שברינו, תרועתינו לאדון הכל. [ליצירה]
- [ליצירה] יותר טוב, בהחלט משופר. הכנסת את השורות שהמלצתי- זה מוסיף, אבל גם קיצרת וליטשת-וזה מצויין. אם יורשה לי: כשאתה בא להציג ניגודים בשיר (למשל-שקיעה ושחר), כדאי לנסח זאת בניסוח פחות בנאלי למשל- "לא הבטחתי לך שקיעה ולא את אור השמש", או- "לא הבטחתי את שקיעת החמה ולא את תקומתה מדי בוקר". וכך לגבי שאר הדימויים הרלוונטיים. [ליצירה]
- [ליצירה] העברת את השמחה וההתרגשות שבעניין, בשמחתך- נשמח גם אנו.... [ליצירה]
- [ליצירה] הרגשתי שחיתוך השורות ו"הדבקת" מילה לזו שאחריה- במקום לזו שלפניה- כפי שהיה ראוי, נותנת עוד איזה ערך מוסף, או- עניין לשיר... משחקי מילים וביטויים, נטישת המסגרת הנוקשה של הכתיבה... אבל- קטונתי!!! [ליצירה]
- [ליצירה] בקריאה נוספת- מסכימה עם שי, השורה הראשונה קצת תלויה, אולי יש להשאירה ככותרת בלבד ולוותר עליה בגוף השירץ. אבל זה נפלא, פשוט נפלא! [ליצירה]
- [ליצירה] תודה רבה על התגובה וארשה לעצמי להשיב: דדוקא הפרץ הזה מתבטא בשורות הקצרות, כל שורה-מדרגה והתגברות של הרגש, עוד קומה, ושוב, לא נרגע, ועוד מילה בורחת, מתארת, מנסה לרדוע אבל מתפרצת וקוטעת את הקודמת, משם זה בא- האמת בלי הרבה תכנון, ולכן, אחרי קריאת התגובה המקסימה, וקריאת היצירה מחדש, בכל זאת- בוחרת, הפעם, להשאירה כמו שנכתבה. ותודה. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה רבה, כיף לקרוא... [ליצירה]
- [ליצירה] חזק, לא ראיתי בזה שיר, אולי כדאי להחליף סיווג.... [ליצירה]
תגובות