בין שלוליות שדילגת,
פסחת גם עליי.
בין מי גשמים שטיפטפת,
ירדו גם דימעותיי.
בין קשת בענן שהדלקת,
זרחו קרני רסיסי רגשותיי-
באור יקרות
ולבן.
איה שחר
-
ואולי, לא היו הדברים מעולם...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] מקסים!!! הדרך- מקורית כ"כ ותורמת באופן מופלא לשיר- מרגישים את העליה, את הטיפוס, ההתקדמות... כתבתי כבר על יצירות אחרות שלך ולא אהסס לכתוב זאת שוב- עונג צרוף לקרוא את מילותיך!!! ברוך הבא! [ליצירה]
- [ליצירה] הרעיון יפה וככל שהתקדמתי בקריאת היצירה, היא תפס אותי יותר. השורות הראשונות לא היו מספיק טובות בעיני, חזרה על מילים, קצת בלבול וניסוחים לא מספקים ועם השורות, כאמור, זה משתפר עד מאוד. [ליצירה]
- [ליצירה] יוסף- ראשית- תודה, ושנית- רק אשאלך: וכי למה הנאיביות מצערת אותך? איה :) [ליצירה]
- [ליצירה] אולי..................... ותודה :) [ליצירה]
- [ליצירה] לכיסוף- ריגשת אותי... תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו, שי, זה היה (ועודנו) יפייפה!!! התרגשתי :) [ליצירה]
- [ליצירה] תודה :) [ליצירה]
- [ליצירה] דב, זה מקסים, זה רגיש, זה שונה כ"כ מאיך שאתה כותב תמיד- שונה בצורה מרעננת וחיובית, אהבתי! [ליצירה]
- [ליצירה] ומנחתך אליי, מנחת אהבה כסהר לבנה כאורה של חמה כאותה דרך המרוצפת באבני אהבתינו. אביבוש- (ובכוונה לא סתיו הפעם), זה מקסים!!!!! [ליצירה]
- [ליצירה] יפייפה! [ליצירה]
תגובות