בין שלוליות שדילגת,
פסחת גם עליי.
בין מי גשמים שטיפטפת,
ירדו גם דימעותיי.
בין קשת בענן שהדלקת,
זרחו קרני רסיסי רגשותיי-
באור יקרות
ולבן.
איה שחר
-
ואולי, לא היו הדברים מעולם...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ולמרות שכבר הגבתי, רוצה שוב- איזה יופי צרוף!!! [ליצירה]
- [ליצירה] עדין ויפה [ליצירה]
- [ליצירה] מהרהר (גורם להרהור)... אז אני אהרהר על זה קצת ואקרא עוד כמה פעמים.... יש שם משו. [ליצירה]
- [ליצירה] כתבת פעם משהו מאוד דומה- פתיחה כמעט זהה, אם אינני טועה. הרעיון, כבדרך כלל אצלך, טוב, חשוב ונכון, הפעם, פחות אהבתי את ההגשה, בין השאר בגלל תחושת החזרה על שירים קודמים וטובים יותר. [ליצירה]
- [ליצירה] אותו ארמון שבנית ילדי, שגלים בו שברו חומותיו שהים בו שפך זעמו ומימיו שאבד במצולות חוף וזרות יקום מחוזק וישכן בו מלכות.... רעיון חמוד, ניסוח קצת מליצי מדי בבית הראשון.... [ליצירה]
- [ליצירה] לא רואה כאן נאיביות ו/או אשליה, היצירה נכתבה ממקום של אושר, נאיבי ככל שזה יישמע... באופן מוזר, עצוב אולי, שמחה מהווה דשן פחות טוב ליצירות, אם כי ייתכן שזה רק אצלי, וחבל. [ליצירה]
- [ליצירה] מעתיקה את תגובתי הקודמת גם לכאן- ואף נותנת לה משנה תוקפת ביצירה זו- יפה ביותר!!! [ליצירה]
- [ליצירה] חביב ביותר! [ליצירה]
- [ליצירה] איזה יופי! אכן כואב... [ליצירה]
- [ליצירה] כל עוד תשאר בעניין הנותן ולא המוכר, תרוויח המון! כתוב נפלא ומעורר רגש! [ליצירה]
תגובות