כל צנצנת היא קצת צינית. היא חייבת להיות אם היא רוצה לשרוד. כל צנצנת מאד אוהבת את העובדה שהיא צנצנת. אם לא היא מזמן היתה מתפטרת מהג'וב. אולי, בעצם, הרבה צנצנות היו בוחרות לוותר על המעמד שלהן כצנצנות, אבל יש בזה משהו ממכר. יש בזה חופש מסוים שאין לך בתור... פומפיה, למשל, או טרמוס. כשאת צנצנת את יכולה הכל, את כמובן לא תנצלי את זה אף פעם עד הסוף, כי אחרי הכל את צנצנת, אבל הידיעה הזו תמיד קיימת בך ונוסכת בך רוח נעורים שובבה. שובבה, לא מורדת. צנצנות הן לא מרדניות בדרך כלל. הן אולי לפעמים נראות כאלה, אבל זה רק בגלל שהנאיביות שלהן דוחפת אותן לעשות כל מיני ניסיונות מטורפים. הן מתחרטות על זה אחר כך, אבל אף פעם לא מצטערות יותר מדי. הן מודעות לעובדה שבתוקף היותן צנצנות זו לעיתים הדרך היחידה של בורא עולם לגרום להן ללמוד משהו, וצנצנות מתעקשות ללמוד דברים בדרך הקשה. זה לא פשוט להיות צנצנת. צריך כל פעם להחליף את מה שזה לא יהיה שמסתובב שם בתוכך, צריך לדאוג שבכלל יהיה שם משהו. אי אפשר להיות צנצנת בלי מילוי. אבל לעיתים... לעיתים מרגישים את הריקנות הצנצנתית הזו... מעין ואקום נשמתי מייסר. חידלון. ריק. כלום. ואז מחפשים משהו להתמלא בו- להרגיש שאנו צנצנות אמיתיות. לא סתם. תמיד קיימת הסכנה שנחליף את המילוי האמיתי בחיקוי לרגע. חיקוי שימלא אותנו ליום-יומיים, ואחר כך יתקלקל, ולא רק שיותיר אותנו ריקות ממילוי אמיתי, אלא אף ישאיר אותנו עם כל השאריות הרקובות שלו, עם הריח המזעזע והאכזבה הנוראית. מילוי שיוריד לנו את כל הביטחון העצמי שלנו כצנצנות ראויות לשמן, שיכולות להכיל תוכן אמיתי. להיות צנצנת ריקה עשוי להיות דבר עצוב למדי. כבר עדיף לנו לפעמים להכיל מלפפונים חמוצים או סחוג מאשר להישאר ריקים. להיות צנצנת ריקה עשוי להיות דבר עצוב למדי. זה כמו להיות גלגל של סמיטריילר בלי אוויר, דיסקמן בלי סוללות, מצלמה בלי פילם. זה להיות צנצנת סרק. ------------------------- צנצנת שמרגישה קצת ריקה היום.