כיצד תחריש וליבי
זועק
אליך, אותך
ואתה-
מתעלם
ובדידות נוראה
ואין שמש ואין
יום ואין
לילה
ושקט ומנוחה
ואין
אושר
לא עוד
ושמחה
ורק עצב
שולט
והולך ומתפשט
הדממה הזו
משתקת
ושתיקתך,
מה היא
מרמזת?
ולא נותר לי
דבר.
איה שחר
-
ואולי, לא היו הדברים מעולם...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] תודה, זה ממש תאור של הרגשה, כמעט ואפשר לומר שלא היתה לי יד בזה, רק רגש... [ליצירה]
- [ליצירה] זו יצירה מקסימה וקסומה, כואבת, חושפת, אמיתית ונוגעת. אני מסכימה עם מה שנכתב כאן קודם- שהבית השני, הוא לב היצירה והוא הטוב ביותר. והייתי מציעה שיפור אחד- "זה שיבוא מחר" ולא מי שיבוא וכו'... [ליצירה]
- [ליצירה] נחמד, רעיון אמיתי ולכן כ"כ נוגע ויפה. אבל הייתי מסווג זאת תחת מונולוג או מכתב ולא שירה. בהצלחה בדרך החדשה שאיננה קלה, אך שכרה הרב בצידה [ליצירה]
- [ליצירה] לא הבנתי את הרצף בשורות הבאות: "ואוושות הרוח שמחאנו לך כפיי שפרשנו לך כנפיים שם שזרתי את ליבי" אולי חסר אות או מילת קישור? [ליצירה]
- [ליצירה] יפה ביותר, עד כדי מרגש. עדינות ופשטות ועם זאת דימוי מורכב ומעניין. גרם לי לחשוב ולהרגיש!!! [ליצירה]
- [ליצירה] תודה :) [ליצירה]
- [ליצירה] דווקא אהבתי את חזרת המשפט... אם כי זרמתי יותר עם שני השירים האחרים... [ליצירה]
- [ליצירה] הסתבך לי מדי בקריאה, הבנתי את התוכן, אבל קשה קצת לעכוב... [ליצירה]
- [ליצירה] תודה כנרת, נחמד להזכר ביצירה שנכתבה לפני ארבע וחצי שנים.... נעים שמישהו עוד קורא ומוצא בה רלוונטיות ועניין. :) [ליצירה]
- [ליצירה] דרש ממני קריאה חוזרת, ושוב, - בשיר שזורים דימויים יפים, ההתנסחות נפלאה, נהניתי! זה מקסים. [ליצירה]
תגובות