את מתנקמת בי.
כאילו יש בי הכוח לשאת
את צחוקך המתגלגל
כשאת אומרת שהכל בסדר.
כמו במשחק מחבואים:
את הצייד ואני הניצוד.
מכסה את עיני שלא תראי
כשאת יודעת בדיוק איפה למצוא אותי.
אל תגידי מצטערת.
הפסקתי להרגיש.
[ליצירה]
יפה.
וזה באמת לא הסגנון הרגיל שלך, אבל אני אוהבת את זה בדיוק ככה. התיאורים היבשים האלה שמעבירים בדיוק את התחושה.
(אבל מי מתחיל את היום בסלט ירוק ומיץ תפוזים?)
[ליצירה]
נכון ששירה היא דבר סובייקטיבי,
אבל היא חייבת להיות מאוד מדוייקת בסובייקטיביות שלה. שתגיד בדיוק את מה שרציתי לומר.
לא משנה מה אחרים יבינו. העיקר שאני דייקתי את עצמי.
[ליצירה]
המון תודה!
רסיס לילה -
אז לדעתך אני צריכה לשבור את המקצב בבית האחרון?
ושוב - המון תודה:)
[ליצירה]
[ליצירה]
אוף.
איזה כיף זה כשאף אחד לא מבין אותך. |זועף|
המטבעות הם בכלל לא מה שהקוף באמת רוצה. הוא בסך הכל רוצה לפתוח את דלת הכלוב ולברוח לו אל הג'ונגל, להתנדנד ולהתפרע על הענפים הכי גבוהים.
אבל מנהלי גן החיות מבלבלים אותו, אז גם מטבעות זה משהו.
לפחות שיהיו נוצצים כמו שצריך.
[ליצירה]
מניס, ברור שאני מסוגלת לעשות כמה דברים בוזמנית - אבל לא כשמדובר בעננים...
חוץ מזה שיש עוד רובד של משמעות מאחורי השיר הזה, אבל איזה כיף לי שרק אני מבינה אותו כרגע:)
תודה לכולם על התגובות (גם לך, יאיר!). שימחתם אותי עד מאוד:)
אסתר, שגם הלילה לא ישנה מספיק.
תגובות