את מתנקמת בי.
כאילו יש בי הכוח לשאת
את צחוקך המתגלגל
כשאת אומרת שהכל בסדר.
כמו במשחק מחבואים:
את הצייד ואני הניצוד.
מכסה את עיני שלא תראי
כשאת יודעת בדיוק איפה למצוא אותי.
אל תגידי מצטערת.
הפסקתי להרגיש.
[ליצירה]
*
תודה רבה גם לכל המגיבים האחרים! אתם באמת עושים טוב על הלב!
(ומצטערת שאני כותבת את זה רק עכשיו. המחשב עושה לי בעיות היום...)
ולמי שלא הבין - סביר להניח שהשיר לא מאוד מובן, אבל אני לא בטוחה ששירים אמורים להיות מובנים כבר בקריאה הראשונה תמיד. זה כמו מן חידה כזו שצריך איכשהו לפתור...
[ליצירה]
אז רק עכשיו אני קוראת את זה...
זה פשוט מקסים!
גם ההוכחה (שאמנם נראית קצת טיפשית בעיני - מן הפוך על הפוך שכזה... אבל עם עובדות לא מתווכחים:) ), וגם התרגום, שפשוט זורם ומשעשע וממש מתגלגל בחינניות על הלשון.
בקיצור - נהדר.
[ליצירה]
נשמע כאילו אתה קצת "מאליל" את הגברת שלך...
אין מושלמים בעולם.
ויש לך שם כמה ביטויים יפים, אבל קצת יותר מדי מהם... זה מאבד את הפואנטה אם אתה חוזר על עצמך יותר מדי.
[ליצירה]
יפהפה וכואב. ממליצה לכולם להכנס. לכל היצירות שלך.
המשפטים שבסוגריים קצת צרמו לי. הם שוברים את הזרימה של השיר. ובכלל, יש כלל בכתיבה שאומר שמה שכתוב בסוגריים צריך להמחק, או שאפשר לכתוב אותו בלי הסוגריים (כמובן שיש יוצאים מן הכלל, אבל זה בגדול).
וגם לי צרמו המילים "מאכלת שלך אצלי".
[ליצירה]
בטח זה בככל לא מה שהתכוונת לומר, אבל מה שאני הבנתי מפה, זה שאסור לבזבז את הזמן פה בעוה"ז, כי הוא מוגבל, ואת המנוחה נמצא אח"כ.
רק לא הבנתי למה זה צריך להיות "עשרת אלפים", לעומת האחד שהוא אתה.
שיר מעורר מחשבה ומקסים.
תגובות