בבוא היום,
עד רדת ליל,
כמעט בין ערב וערבָּיים,
עד רדת נשמה לשאול,
עד בוא גואל.
בין אשמדאי לערְבִיִים,
בין אור יהל לזפת משחירה,
תנוח נשמתי ותסובב אין קץ,
זה הוא עונשה...
נשמת מרה...
[ליצירה]
מזכיר
השיר הזכיר לי את תקופת ילדותי בה בלעתי בשקיקה את ספרי הילדים והנוער שדיברו על אז - התקופה ההיא שלפני הקמת המדינה.
איך רציתי לחיות ולהיות כמותם.
השיר שהבאת הזכיר לי תקופה זו.
[ליצירה]
הוא מבוסס
על מקרים ידועים שקרו בתקופת השואה. כתבתי אותו די בהשראת המקרה בו אב שאל את רבו אם ביכולתו לפדות את בנו מלקיחה להשמדה, רק שבמקומו ייכנס נער אחר - האם מותר על פי דין תורה לעשות זאת.
הרב שהצטמרר לשמע השאלה לא ידע את נפשו וניסה להתחמק מתשובה. כי מה כבר יוכל לענות לאב.
אולם האב שהבין אמר: אם הרב אינו מתיר לי - סימן שזה אסור, ועל כן אני נותן בנפש חפיצה את בני למיתה על קידוש ד'.
[ליצירה]
וואוו!!!!
רצח מגעיל אותי (מה לעות, כזה אני...), אבל התיאור שלך הוא חזק.
ואם תרשה לי, אולי הבנתי את כוונת הסופר כך: האדם עצמו מתאר את התאבדותו כאילו בתור אדם אחר שכביכול רצח. האם לכך התכוונת?
[ליצירה]
אוי וייי אויי ויייי
אויי ויי אויי ויי אויי ויייי
לנין - איך זאת עשית לנו?
הלהרגנו אתה אומר?
כי מתנו גם נשפכנו
מצחוק - אינו גומר...
בירושלים עיר בירה,
ישנו שמואל אחד,
בעת אשר אותו עזבת
לבבו כה פחד...
אויי לנין... אוי מנהיג
מדוע מתת כה צעיר,
140 שנות חיים
הם מוות כה מהיר...
תגובות