בבוא היום,
עד רדת ליל,
כמעט בין ערב וערבָּיים,
עד רדת נשמה לשאול,
עד בוא גואל.
בין אשמדאי לערְבִיִים,
בין אור יהל לזפת משחירה,
תנוח נשמתי ותסובב אין קץ,
זה הוא עונשה...
נשמת מרה...
אוהב ישראל ישראל
-
נשוי + 4 (בינתיים), אוהב להקשיב, לשמוע, להבין, וגם להגיד משהו משלי.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] גדול - הבנתך עמוקה מני ים רק להוסיף בהמשך לדבריך המחכימים, כי אם אצל אלתרמן מנוחתו עדן, השעון גמגם, יודע-ולא יודע היכן הוא ומהו כיוונו בחיים, הרי שאצל ידידנו הירושלמי (מזרח ירושלים?) השעון ה-ו-ל-ם!!! הכיוון ברור והדרך נטויה!! אביב - יישר כוח על פרשנות נהדרת! [ליצירה]
- [ליצירה] חמוד ביותר אהבתי [ליצירה]
- [ליצירה] יפהפה רעיון אובדן התמימות מבוטא יפה בשיר. [ליצירה]
- [ליצירה] שמוליק שמוליק נוחר, ישן - עלמנו על חורבות העוויתות והאיוולת, עֶלֶם חדש כבר לא יקום. מתפעל מנטיית פעליו - כמו חרב אבדון, הניף, היכה, ביונקי שדיים שלא חטאו. יוצא לקרב העלם! לחמו כחוקן - איחסה! לא שוקט הוא בעצירותו- על שמרי האדישות, לסבל ומצוקה. שמש ההתחדשות והתקווה תאיר - אולי אותו תקרע! ואז, הפתח יפתח - פתחה של תקופה חדשה! שמואל - דחילק - צא מזה. [ליצירה]
- [ליצירה] וואווו ואווו ואווו סליחה על הוולגריות, אבל אם אפשר הייתי גם מוחה כפיים ודמעה. סוערה - פשוט מעולה, כמה משמעויות, כמה ניסוחי לשון שירשמו על שמך בעברית לדורות עולם. אהבתי: "על אברת תוחלת" "ובעת הגיע, לעת מגעת". כשאת מוסיפה יצירה - נא הודיעי לי באי מייל או במסר או על כנפי יונה נחפה בכסף. :)) (ד"א - חשבת אולי ליצור מחברת: "מהמחברת של סו") אויש, בטח הרסתי לך עכשיו הכל. (יו, איזה כיף) [ליצירה]
- [ליצירה] היום כל מי היום כל מי שעולה לאוטובוס צריך לקחת בחשבון שח"ו ייתכן שעליו יצטרכו לשבת... אחת מהצד, התאהבתי בכתיבה שלך עוד מהסיפור "מפגשים" - חבל"ז. [ליצירה]
- [ליצירה] כתיבה דימיון מעולים. אהבתי את ההקבלה שוזרמת בשיר כל כך נכון, יפה ומרגש. [ליצירה]
- [ליצירה] הוא מבוסס על מקרים ידועים שקרו בתקופת השואה. כתבתי אותו די בהשראת המקרה בו אב שאל את רבו אם ביכולתו לפדות את בנו מלקיחה להשמדה, רק שבמקומו ייכנס נער אחר - האם מותר על פי דין תורה לעשות זאת. הרב שהצטמרר לשמע השאלה לא ידע את נפשו וניסה להתחמק מתשובה. כי מה כבר יוכל לענות לאב. אולם האב שהבין אמר: אם הרב אינו מתיר לי - סימן שזה אסור, ועל כן אני נותן בנפש חפיצה את בני למיתה על קידוש ד'. [ליצירה]
- [ליצירה] כתיבתך מדהימה. ובכל זאת, כמה שאלות: א. לא הבנתי את הקשר בין הבית האחרון לראשונים. ב. הניגודיות לא מנוגדת מידי חום לוהט, מדבר שלא מחזיר הד, ואין קירות - מול - אקווריום (קירות זכוכית), צונן (הפוך מחום). לא ירדתי לעומק דעתך בכך. עכשיו לאחר קריאה שנייה, אולי הבנתי. הלוהט השורף של הסביבה, המרחב האינסופי של הסביבה מול הסתגרותה של הנערה ובדידותה, ומוגבלותה בתוך קירות הזכוכית. האם לכך כוונתך? ועצה לאותה נפש מדוכאה של ילדת עיני החול: אם תמשיכי לתת לגיטרה לשמור על הבטן אם תמשיכי לתת לניגון לשמור על האוזניים, הרי שלא תוכלי באמת להיפתח למרחב האינסופי ולשמוע גם את השקט שבלהט. [ליצירה]
- [ליצירה] שימו לב שימו לב ממה מורכבת האמת: האותיות א' מ' ת' שהם תחילת, אמצע וסוף הא' ב'. ואילו השקר מורכב משלוש אותיות אחרונות לפני הת' של האמת. ללמדך - כי דבר אמיתי הוא דבר שיש לו התחלה, אמצע וסוף, שיש בו היגיון והשכל, ואילו דבר שקר הוא זה התלוש, הלקוח מסופן של דברים בבחינת "חצי אמת - שקר". [ליצירה]
תגובות