וכמו אז גם היום. דלת הבית פתוחה לעולם והחלל העמוס לעייפה נמלא אנשים. וכמו אז גם היום, על השולחן בקבוקים ריקים וקליפות פיצוחים ועוגות וקרובים ומכרים וידידים זורמים אל החדר ומחממים בנוכחותם את ספות העור השחורות. וכמו אז גם היום, הכל ידוע מראש, מהחיבוק הפותח בכניסה ועד זה המסיים ביציאה. היום כמו אז, הקיר משמש לי משען והרגש גואה ועולה ומאיים לפרוץ ואין בי מילים. שבעה שתהיה בקרוב לשבע ברכות. רק ברכות.