תנו לי שיר, ולא רסיסי מטר פזורים, תנו לי מילים, ולא משפטים מפוזלים. תנו לי ביטוי שיסעיר, יקומם, ירגש, יעציב, אך לא כזה שלא אבין. האם אכן נפשכם כה נפתלת? האם כך הוא הלך מחשבתכם? כי אם כן, לשפוי איחשב בפשטות מחשבתי, תמימותי. תמים שכמותי. חשבתי, חישבו לי, שהשיר - בריחתו של אדם הוא, אל עבר עולם של מילים צלולות, שובות ומפתות, בריחה מ'כאן' אל ה'שם'. אך אמרו לי - איזו בריחה היא, אל עבר אינסוף של בלבול, אל ערימות מילים לא מובנות, שגורמות לי לאבד דעתי לדעת...