רגלי
למודת הערים
ספוגת ההמון והרעש-
איך זכרה את ימי ילדותה הרחוקים
עת לרגע
יחפה,
נגע עורה
בעורו המסוקס של העץ.
אסתר אור נטובי
-
נולדתי בכ"א שבט התשד"ם, בעיצומו של החורף. נשואה באושר (לטענתו:) ) לשמואל-טובי-אור-נטובי. וזהו.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] לא בטוחה שהבנתי אותך, אבל לקחתי את זה לפרשנות האישית שלי, וזה מאוד מצא חן בעיניי :) אגב, אני כבר לא כל כך משוכנעת שיש קוסם, אי שם בסופה של הדרך. או שצריך להיות לדרך סוף. [ליצירה]
- [ליצירה] יו, ילדה, את פשוט מוכשרת בטירוף! ושתדעי שאני חולה על הרקעים שלך. את עושה אותם כל כך חיים שזה מדהים. וגם עשית לה הבעה ממש מעוררת מחשבות... ואהבתי את איך שציירת את הבד של השמלה... בקיצור, את מדהימה. שתדעי לך. [ליצירה]
- [ליצירה] זה חמוד ממש! ועל זה נאמר - "מוצא האדם מן הקוף"... [ליצירה]
- [ליצירה] אויש. בדיוק כתבתי היום שיר כזה. אפילו עם אותו הדימוי של עץ בשלכת. הבעיה היא שבשיר שלי אני העץ. ולא. לא טוב שכל הפנים חשוף. לא כשהוא פרוץ לכולם. צריך להיזהר, לדעת מה לחשוף ולמי. אפילו שזה מפתה מאוד. בוער מאוד. ממכר אפילו. לכל אחד צריך להיות אדם אחד בעולם להשיר בפניו את כל הקליפות. אבל צריך לבחור את האדם הזה במלוא הזהירות, כי הוא צריך להיות זה שיהיה איתך כל החיים - על כל מה שיש בך. לא טוב להיות עץ בשלכת. אסתר, במונולוג חושפני הרבה יותר ממה שהיא התכוונה... (עץ בשלכת כבר אמרתי?) [ליצירה]
- [ליצירה] וואו! ממש ממש ממש אהבתי את זה! פשוט יצירה משובחת. [ליצירה]
- [ליצירה] איזה כיף! יש עוד סיפור בדיוני בצורה... הסיפור חמוד מאוד. הסוף קצת פתאומי מדי לטעמי, והמעבר בין הווה לעבר קצת צורם מדי פעם במהלך הסיפור, אבל לא משהו טרגי. ו... אני לא אהיה אכזרית ואומר ש"זה מזכיר לי" (והמבין יבין...) [ליצירה]
- [ליצירה] כן, כנראה שאתה צודק. אולי פשוט פיספסתי משהו. אני עוד אנסה שוב. (אבל בשביל מה הכעס?) [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו החרוזים פשוט מושלמים. תמציתי ובנוי נפלא. [ליצירה]
- [ליצירה] חחחחחחחחח חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח חמוד ביותר. אני ממש עולצת הלילה. [ליצירה]
תגובות