רגלי
למודת הערים
ספוגת ההמון והרעש-
איך זכרה את ימי ילדותה הרחוקים
עת לרגע
יחפה,
נגע עורה
בעורו המסוקס של העץ.
אסתר אור נטובי
-
נולדתי בכ"א שבט התשד"ם, בעיצומו של החורף. נשואה באושר (לטענתו:) ) לשמואל-טובי-אור-נטובי. וזהו.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] גם אני שרה לבד לפעמים. למרות שתמיד הכי בא לי לשיר באמצע אוטובוסים הומי אדם... מה לעשות שאסור לי? [ליצירה]
- [ליצירה] אני ממש לא מבינה את ההקשר הצבאי, אבל זה אומר לי המון בכל מקרה. רק רציתי לומר שזו ממש לא הפעם הראשונה שאני קוראת, אבל פשוט לא מצאתי מה לומר עד עכשיו. אז הנה. שתדע. [ליצירה]
- [ליצירה] אני, במפתיע, לחלוטין עם הטרמפיסט. כל דבר הוא געגוע לגשם. כל נשימה, כל קרן שמש, כל רסיס חלום. אפילו החיים עצמם. מתגעגעת... (בואי לשבת, טוב? אני אהיה נחמדה.) [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי את הרעיון ואת האופטימיות... [ליצירה]
- [ליצירה] לא מסכימה - אין מי שנקצר לפני שהגיע זמנו. פשוט אין. הרי זה לא מקרה או טעות בזמנים - אם זה קרה עכשיו, זה צריך היה לקרות. ובקשר לחלק הראשון - אני עדיין לא משוכנעת במה שאני אומרת, אבל אני חושבת שבכל שלב בזריעה יש כבר חלק מן הקציר, ואמרת נכון - "הזורעים ברינה". אפשר להנות מהפירות גם תוך כדי התהליך ושום דבר לא הולך לאיבוד. מצטערת, זה פשוט צרם לי. [ליצירה]
- [ליצירה] מה להגיד, שאני מזדהה? חבל. חבל שככה זה. אבל אם זאת המציאות אנחנו עוד נמצא את הכוחות להתמודד איתה, ונתפלל לימים טובים יותר. [ליצירה]
- [ליצירה] הממ... מישהו מוכן להסביר לי על מה מדובר? [ליצירה]
- [ליצירה] לא מסכימה בכלל. בשירה צריך להיות מדוייקים הכי שרק אפשר. [ליצירה]
- [ליצירה] יו, איזה כיף לה... אהבתי את השבירה של המשפטים. היא מאוד חדה ועושה את הקטע ממש-ממש חזק... [ליצירה]
- [ליצירה] כן, אתה צודק. פשוט התגוננתי מיד כי זה כל כך דיבר אלי... אה - וברוך הבא לצורה, כמובן :) [ליצירה]
תגובות