רגלי
למודת הערים
ספוגת ההמון והרעש-
איך זכרה את ימי ילדותה הרחוקים
עת לרגע
יחפה,
נגע עורה
בעורו המסוקס של העץ.
אסתר אור נטובי
-
נולדתי בכ"א שבט התשד"ם, בעיצומו של החורף. נשואה באושר (לטענתו:) ) לשמואל-טובי-אור-נטובי. וזהו.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] רעיון מקסים :) הסיום נשמע קצת מאולץ. כאילו המשפט של החבר במסעדה נאמר רק בשביל הפואנטה. (טוב, לא ממש כאילו...) בטוחה שתצליח לחשוב על דרך טובה יותר להכניס אותו. אה, והקטע עם הפופקורן אחרי שהיא מכריזה על הטיסה שלה נשמע קצת לא אמיתי - היא מודיעה לו משהו כזה והוא מתלהב מהפופקורן? אני מבינה שהכוונה היא להראות שהוא לא שם לב בהתחלה, אבל זה עדיין מצלצל לא מתאים... חוץ מזה - יופי של סיפור :) [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים [ליצירה]
- [ליצירה] יפהפה. והלוואי עלי להיות מסוגלת לומר את המילים שבסוגריים. אפילו רק את החלק הראשון... [ליצירה]
- [ליצירה] יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] לא זה מאוד פשוט - כל פעם יש קטע של "מה היינו רוצים שיקרה" ואז קטע של מה שקרה באמת. תנסה לקרוא את זה ככה ותראה שזה הגיוני לגמרי. לא הגבתי קודם כי זה נראה לי אישי מדי - אבל אפילו אם להתייחס רק לצד האומנותי זה מהמם. עשה לי עצוב :-( [ליצירה]
- [ליצירה] היה, היה צפוי, אבל בכל אופן זה עושה טוב על הלב. [ליצירה]
- [ליצירה] D-: ממש ממש חמוד! נהניתי מכל מילה! [ליצירה]
- [ליצירה] נ-פ-ל-א! קצת היה לי קשה להבין מה הולך בהתחלה (אולי כי אף פעם לא הייתי בחור ישיבה:]), אבל מהרגע שהוא מתחיל לספר זה פשוט נעשה מרתק. כל הכבוד! [ליצירה]
- [ליצירה] בקרוב בע"ה האולי יהפוך לבטוח. רק אל תעלמי לי, טוב? [ליצירה]
- [ליצירה] כן, אתה צודק. פשוט התגוננתי מיד כי זה כל כך דיבר אלי... אה - וברוך הבא לצורה, כמובן :) [ליצירה]
תגובות