רגלי
למודת הערים
ספוגת ההמון והרעש-
איך זכרה את ימי ילדותה הרחוקים
עת לרגע
יחפה,
נגע עורה
בעורו המסוקס של העץ.
אסתר אור נטובי
-
נולדתי בכ"א שבט התשד"ם, בעיצומו של החורף. נשואה באושר (לטענתו:) ) לשמואל-טובי-אור-נטובי. וזהו.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אני אפילו לא צריכה לומר שאני אוהבת:) (גשם, כאילו דהההה.....) [ליצירה]
- [ליצירה] זה מתוק :) [ליצירה]
- [ליצירה] אוף. עצוב לגלות איך לא ידעתי כלום בתגובה הקודמת שלי פה... [ליצירה]
- [ליצירה] יו, יפה. היו כמה משפטים שהניסוח שלהם קצת צרם לי, אבל הרעיון יפהפה. [ליצירה]
- [ליצירה] אוי, מעולה :-) [ליצירה]
- [ליצירה] אה, יופי של סיפור :) מצטערת שלא התייחסתי לבקשה שלך - כל הזמן תכננתי אבל פשוט לא מצאתי זמן... [ליצירה]
- [ליצירה] בטח זה בככל לא מה שהתכוונת לומר, אבל מה שאני הבנתי מפה, זה שאסור לבזבז את הזמן פה בעוה"ז, כי הוא מוגבל, ואת המנוחה נמצא אח"כ. רק לא הבנתי למה זה צריך להיות "עשרת אלפים", לעומת האחד שהוא אתה. שיר מעורר מחשבה ומקסים. [ליצירה]
- [ליצירה] זה טוב. [ליצירה]
- [ליצירה] "מניפולציות רגשיות – נעים מאוד! אני כותב, זאת המטרה שלי. לגרום לכם לצחוק, לבכות, להתרגש, להכניס לכם אגרוף בבטן, העיקר שלא תישארו אדישים, שתצטרכו לקרוא את הסיפור שוב, שתחשבו עליו כשאתם הולכים לישון." מניפולציה רגשית לא אמורה להרגיש לקורא כמו מניפולציה רגשית. "המטרה שלך ככותב", היא לכתוב את המניפולציה כך שאני לא ארגיש בזה. זאת הבעיה שלי. [ליצירה]
- [ליצירה] נהדר. [ליצירה]
תגובות