היום כשטיילתי בשדרה צפיתי בך צועדת פסיעה אחר פסיעה. לפתע כמעט ונפלת. מישהו עזר לך לקום. אל תתני לו את החיוכים האלה שלך אני אומר לך (מוחה טיפת זיעה משפמי). אתם הולכים יחד. בטח מספרת לו על ההוא שזרק עלייך בקבוקי בירה ריקים כשביקשתי ממך לנגן בפסנתר, את זוכרת, זה היה מזמן. איך, עם כל השנים הללו לא זכרת בעל פה את הסימנים השחורים שעמלתי שעות ללמדך שם בחדר העבודה הישן. את מחפשת בתיק ומוציאה נייר. אל תקחי אותו לחדרך הקטן, שם, את זוכרת, ננעלנו בטעות. בלילה, כל האורות הכחולים האלה מסנוורים וצועקים השכנים זה שם, במרתף, משם באה צעקה. אל תתני לי את הרגש הזה. אל תבכי. כי שוׁב אשוב רק הפעם יהיה זה הסוף.