לא.
אינני שטוף דמעות,
זו רק המליחות של-
טעם החטא.
לא.
ליבי איננו לב של אבן,
זהו רק פצע מגליד
אטום ריגושים שחלפו.
לא.
זה לא אני,
אלו רק שאריות עשנות של-
ההוא שהייתי, ואיננו.
מרגע לרגע
-
מידי פעם מטפס על הר, רק שיהיה לי מאיפה ליפול
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] "ההוא שהייתי ואיננו". חבל שאיננו. ודרך אגב, הפצעים המגלידים פועלים לטובתינו. [ליצירה]
- [ליצירה] מסכימה עם כל מילה של תמי גבאי .יצירה מקסימה וחזקה מאוד.חשוב שנשתדל להישאר "אנחנו"על אף כל הפצעים המגלידים... [ליצירה]
- [ליצירה] שי, תודה על ההמלצה. יצירה חזקה מאוד, נוגעת וטובה. תודה לך. [ליצירה]
- [ליצירה] הזדהות באפלה שיר שבזכותו אני יכולה להרגיש שאני מכירה אותך. או את מי שאתה. [ליצירה]
- [ליצירה] . [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לך רב חסד. בעל הרחמים. בזכותך המסך של המחשב שלי עוד נקי... [ליצירה]
- [ליצירה] איך? מאיפה צצה הקרירות הזו איש? חמוד בהחלט. [ליצירה]
- [ליצירה] יאפ'צי רגע רגע, מה זה פרץ רגשי הנחיתות הזה: "ולי אין טלית ואין לי מה שיחצוץ" האם אני שומע פה נימת טרוניה כל שהיא? בתור בן, מזוית ראיה אובייקטיבית, לטלית אין שום אפקט של חציצה ביני לפגמי העולם הזה, הכל תלוי בכוונה, לא בטלית. מה שכן, אפשר להתכסות בה במוסף, שלא יראו את הדמעות. ולגבי השיר עצמו, אל לי להצטרף אל כרוניקה של תגובות ידועות מראש. [ליצירה]
- [ליצירה] אה כן? "דואג שלא יפרוץ בנו פרץ", זה מה שאתה מרגיש? יושב בשמיים ומביט מלמעלה איננו נגיש ולא מדבר ברורות עוד מסגד קורא עכשיו לאללה והוא נותן להם לירות בנו צרורות בורא עולם, יקום ואף מעבר אני כועס עליו בערך כל שניה כולם מתים פה. תינוק אישה וגבר ועוד נשק הם מקבלים באוניה יש לי חלק לעולם הבא ואני לא כופר, הבן אני אוהב אותו כמו אבא וכועס עליו כמו בן. [ליצירה]
- [ליצירה] אוףףףף גרמת לי להרגיש כמו כלב... [ליצירה]
- [ליצירה] * שיר אהבה או שאני טועה? [ליצירה]
- [ליצירה] סליחה על ההקפצה. למיכל שירה וכל מי שלא יודע: סיקריקין=קנאים קיצונים שנלחמו ברומאים בזמן בית שני. [ליצירה]
- [ליצירה] לא יוליך. ייקח. [ליצירה]
- [ליצירה] יוו איזו בלדה. חבל על הזמן. כשרון מבוזבז אתה. [ליצירה]
- [ליצירה] מדומני לאה, שכוונת הכותב היא, שהוא בעצם כלום לעומת העוצמה שמוקרנת אליו מפיתולי המדבר. לא? [ליצירה]
תגובות