[ליצירה]
גם אני. נמאס לי שאידיאלים ותמימות הופכים לכסף.
פרסומת זוועתית נוספת שגורמת לי לבחילה קלה בכל פעם שיש לי את המזל הרע לשמוע אותה, מתחילה במניית הצרות הרבות האופפות אותנו בקול שקט ועצוב ("הלויתנים הנכחדים, האלימות, המלחמות, הניכור האנושי..") קובעת באותו טון עצוב ש"את העולם, אי אפשר לשנות", ואז בקול מתלהב של שדרני פרסומת - "אבל את הבית - כן!!"
ואז אני כבר לא טורח להקשיב לאיזו חברה של ריהוט שייך הקמפיין הציני והדוחה הזה.
[ליצירה]
משתפר, אבל עדיין לא נוצרת תחושה של משהו אמיתי.
משפט כמו "אחרי כמה זמן הם התאהבו ככה חזק" עושה לי תחושה קצת ריקנית. כי "התאהבות" בשפה של ימינו היא משהו מאד לא מחייב.
הדבר היחיד שאנחנו יודעים זה שהוא דתי-ימני-קיצוני קלישאתי וסטיגמטי, ושהבחורה יפה.
אני לא מצליח להזדהות, או להרגיש את האהבה שקיימת ביניהם.
רק טוב
טל
[ליצירה]
כמה יופי יכול להכנס בשיר אחד?! מדהים. יותר ממדהים.
אהבתי את דו המשמעות שב"מכוסה חול", את גל העפר וג"ל העצמות את הכותרת, את האוירה הבוערת, את הכל. מתוסף לאהודות ללא דיחוי.
[ליצירה]
תודה יוסי. אני אקבל את זה כמחמאה (עוד תוצאה של חוש ההומור השנוי במחלוקת שלי)
נביש - יש לצחוק עם, ויש לצחוק על. ההצדקה היחידה של הומור שחור (גם הומור שחור במשמעותו המקורית) היא כשצוחקים עם.
וחרדים הם לא גזענים. נכון שהם, ואני, ואני מנחש שגם אתה, אומרים כל יום "ובנו בחרת מכל עם ולשון" וכו',
אבל ההגדרה של גזענות היא לא "לחשוב שאתה הכי טוב" אלא "לחשוב שמכיון שאתה הכי טוב, לאחרים אין זכות קיום."