[ליצירה]
גם אני. נמאס לי שאידיאלים ותמימות הופכים לכסף.
פרסומת זוועתית נוספת שגורמת לי לבחילה קלה בכל פעם שיש לי את המזל הרע לשמוע אותה, מתחילה במניית הצרות הרבות האופפות אותנו בקול שקט ועצוב ("הלויתנים הנכחדים, האלימות, המלחמות, הניכור האנושי..") קובעת באותו טון עצוב ש"את העולם, אי אפשר לשנות", ואז בקול מתלהב של שדרני פרסומת - "אבל את הבית - כן!!"
ואז אני כבר לא טורח להקשיב לאיזו חברה של ריהוט שייך הקמפיין הציני והדוחה הזה.
[ליצירה]
תמונה טובה, ואני מנצל את ההזדמנות שאני מגיב להציע לך משהו:
בעיר העתיקה יש פוטנציאל אדיר של צילומי אנשים . הלוואי שהייתי גר שם, ואז בטוח הייתי מסתובב כל היום עם מצלמה ומנציח את הדמויות המיוחדות שאפשר לפגוש רק שם..
שווה לנסות. (ואולי אתה מצלם ורק לא מפרסם?..)
[ליצירה]
מביע בזאת את רחמי לכל המחבלים האומללים שכתוצאה ממשטר עריץ ופשיסטי נשקפת להם סכנת נכות ברגל, כשפשעם היחיד הוא שניסו לרצוח אותי ואותך.
ברור - לפי הדין והצדק צריך להוביל אותם על שטיח אדום, ולא למעצר אלא לקבל פרס נובל לשלום. אה, עשו את זה כבר, לפחות לרוצח אחד.
ואיך בדיוק חוצצים קוים אדומים? אני מת לדעת איך לעשות את זה.
[ליצירה]
לא בדיוק שלום ושקט. יותר דומה לרעב, רצח מליונים, ודיקטטורה אלימה.
כמה תיקונים לשוניים:
ככר האדומה - זה לא נכון. אפשר לכתוב "הככר האדומה" או "ככר אדומה".
מרצפיה - לא ידוע לי על מילה כזו. נראה לי שהתכוונת ל"מרצפותיה" (יחיד - מרצפת, רבים - מרצפות)
תהילת עולם - נצורה, ולא נצור.
בנוסף לכך, הפסיקים שלך לא במקום המתאים.
וגם לא הבנתי מה זה "הוד מנצחים נסוך להם על האפיים" - על האף?
[ליצירה]
אני ממש לא מבין את הסתירות שבשירתך. מצד אחד אתה שואף לשלום, שקט, אחוה ורעות, ומן הצד השני אתה מטיף לאלימות פרולטריונית שהוכחה מזמן לא רק כבלתי מוסרית אלא גם ככישלון.
היה כבר פעם שלטון פועלים, בתקופת סטאלין, וכולם סבלו מזה, כולל מעמד הפועלים.
צר לי שמואל, המרקסיזם עבר מן העולם, וטוב שכך.