צוקים נישאים
דוממים אלי
והודם עלי
כמו צופנים בחובם
סוד נשגב
נורא
ואני אַיִן בשבילים מפותלים
דבק בסלע
כי דרך לו
למדבר
לדבר
כ"ח אדר ב' ה'תשס"ג
(הוחזר בעקבות לחץ מתון..)
מויש
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] בנאדם!!! צא מהקוקניקיות!!! סתם... ממש יפה רק לא הבנתי מה המילה 'אין' עושה בשורה מספר 7... [ליצירה]
- [ליצירה] לצאת? לצאת?! למה לצאת?.. בכל מקרה, אני אשמח אם תסביר למה אתה חושב שאני כותב באופן 'קוקניקי'.. והמילה 'אין' עושה שם את הרגשת האפסיות מול העוצמות האדירות של המדבר. [ליצירה]
- [ליצירה] תודההההההה!!! ב"ה תמיד ידעתי שלחץ מתון עשוי להיות יעיל תודה רבה :-) אש - "ואני אַיִן בשבילים מפותלים", אם אני לא טועה, משמעו - אני כלומדבר בשבילים מפותלים. [ליצירה]
- [ליצירה] צוקים מצמרר. מה זה ואני אַיִן בשבילים מפותלים? אינך סבור שנכון יותר : ואני אנה בשבילים מפותלים? לאה מרחב [ליצירה]
- [ליצירה] מדומני לאה, שכוונת הכותב היא, שהוא בעצם כלום לעומת העוצמה שמוקרנת אליו מפיתולי המדבר. לא? [ליצירה]
- [ליצירה] ובכן כן, זו היתה הכוונה באמת. [ליצירה]
- [ליצירה] ואיפה אתה נמצא בכל זה? השיר יפה, אבל לא מובן מי למה או מה למה? בגדול נהניתי לקרוא. [ליצירה]
- [ליצירה] טוב, קודם כל, תודה. שלומי ב"ה טוב, והשאר, דומני, אין מקומו בתגובות.. מישי - רק רציתי לבדוק אם את באמת תעשי את הצפוי, מה שכמובן עשית.. סתם, לא. ותודה, אגב. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי בהחלט. ממש נהנתי. [ליצירה]
- [ליצירה] ובכן, אני אחרוג עכשיו, ואגיב. בלי לומר כל מיני מילים יפות מסביב, כמו מדהים, מקסים, נהדר, נפלא או וואוו, אני פשוט לא זוכר שקראתי סיפור יותר טוב מזה בצורה. אולי זה כי אני נוגע בדבר, ויתכן שהגזמתי, אבל כך אני מרגיש. זה הכל, ולכן הוא בודד ברשימת האהודות שלי. [ליצירה]
- [ליצירה] אחד החזקים שיש על זאבי. וגם עכשיו, כשאני עובר על מה שאספנו על זאבי בינתיים וקורא את זה בפעם המי-יודע-כמה, זה עוד חונק לי את הדמעות בעין. "..וגוש חוסם בגרון". יראה אור בעז"ה, וטוב שכך. אוי, זאבי. [ליצירה]
- [ליצירה] * קודם כל - תודה. ההמשך יבוא, בעז"ה. כלומר, ההמשך מתוכנן, אבל זה לו זמן רב מאוד שהוא מתעכב איפשהו בדרך בין הראש ליד, לעפרון ולדף.. על כל פנים, אני מקווה שהוא יבוא. חוץ מזה, זה נראה כאילו אנשים מנסים לראות (או רואים) בסיפור הזה סיפור שאפשר לפענחו, ובוודאי כותבו התכוון למשהו מסוים. אז לא. לא התכוונתי לכלום, חוץ ממה שגלוי לעין, וקצת ממה שפחות גלוי לעין. אבל מה לעשות,ברגע שכתבתי ופרסמתי, היצירה כבר לא שייכת לי, וכל אחד יכול לראות בה מה שהוא רוצה. אז אם מישהו מחפש פענוח, אצלי הוא לא ימצא. אבל אם הוא רוצה לתת פירוש משלו, או לנתח, ואולי גם לנסות להבין מה היה בראשו של הכותב כשכתב את זה, ואלו תסביכים נפשיים עומדים מאחרי הסיפור ובלה בלה, אין לי בעיה, בכבוד. אבל לדידי, זה רק סיפור, ותו לא. ושוב תודה, אם כי אני ממש לא חושב שהכישרון נוטף לי בין האצבעות, הראל. אולי יש לי כשרון ואולי לא, את זה אני לא יודע. אבל בודאי שאין צורך להגזים. [ליצירה]
- [ליצירה] ובכן כן, זו היתה הכוונה באמת. [ליצירה]
- [ליצירה] כן, אבל לפעמים גם אם האדם לא מגדיר את עצמו בדרך מסוימת, כל עוד הוא יודע מה הוא רוצה מעצמו, כל עוד הוא יודע לאן הוא שואף, הבדיקות האלה נעשות לפי קריטריונים ברורים. אז נכון שאני לא מדבר על מה שאת כותבת כאן, כי אני מדבר על בנאדם שכן ברור לו מה הוא רוצה. אבל מצד שני, הוא לא הולך בתלם, אלא הוא חורץ לעצמו את התלם שלו, ובזה זה כן דומה למכותב של המכתב הזה. נראה לי שיש בזה איזה דבר שהוא יתרון, בחיפוש התמידי. לא דיברתי על חיפוש של שדה לרעות בו, אלא חיפוש של תלם, או חריצה של תלם. סתם מה שחשבתי בעקבות המכתב הזה (ולא רק בעקבותיו..) [ליצירה]
- [ליצירה] ובכן, בעקבות שינוי כיוון המסתמן בעלילה, שונה שם הסיפור מ'את המאור הגדול' ל' את שני המאורות הגדולים'. דווקא יהיה מעניין לשמוע מה אנשים חושבים על הסיבה לכך... [ליצירה]
- [ליצירה] אוהו! מסכים בהחלט. הכתיבה שלך באמת "שווה משהו"... [ליצירה]
- [ליצירה] כן כן, אני יודע, אתה לא צריך לומר לי. הו, כמה ענו אנוכי. [ליצירה]
תגובות