ב"ה
לו הייתי מדבר
ודאי הייתה הרוח הופכת בי
סופות של חול.
לו הייתי נהר
ודאי הייתה הרוח מטה בי
קיצפון רועש.
לו הייתי אוקיינוס
ודאי הייתה הרוח חוללת בי
גלים לרום.
אך אדם אני
והרוח לא נשאר לה אלא
לייבש את הדמעות.
מרגע לרגע
-
מידי פעם מטפס על הר, רק שיהיה לי מאיפה ליפול
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] יאפ'צי רגע רגע, מה זה פרץ רגשי הנחיתות הזה: "ולי אין טלית ואין לי מה שיחצוץ" האם אני שומע פה נימת טרוניה כל שהיא? בתור בן, מזוית ראיה אובייקטיבית, לטלית אין שום אפקט של חציצה ביני לפגמי העולם הזה, הכל תלוי בכוונה, לא בטלית. מה שכן, אפשר להתכסות בה במוסף, שלא יראו את הדמעות. ולגבי השיר עצמו, אל לי להצטרף אל כרוניקה של תגובות ידועות מראש. [ליצירה]
- [ליצירה] מדומני לאה, שכוונת הכותב היא, שהוא בעצם כלום לעומת העוצמה שמוקרנת אליו מפיתולי המדבר. לא? [ליצירה]
- [ליצירה] אוףףףף גרמת לי להרגיש כמו כלב... [ליצירה]
- [ליצירה] אני חושב... שהיה עדיף לקטלג את היצירה הנ"ל תחת השם: "שיר-בדיחה". [ליצירה]
- [ליצירה] יהוווו! משנינת קמירי לוחות, זהובים; נצעיד העולם! לחיים, בשדות צרצור, צרצרים! במהפכה נמלים, יצעדו; בשמשי עמים, ירגונו! כלי המשחית, ייבולו! וקשקשנים, ישתוקו! עד אשר, יימאס! מלקדוח עד תום; [ליצירה]
- [ליצירה] איך? מאיפה צצה הקרירות הזו איש? חמוד בהחלט. [ליצירה]
- [ליצירה] * שיר אהבה או שאני טועה? [ליצירה]
- [ליצירה] חמווד. חחחח. הסוף מעולה, וגם הביפנוכו. [ליצירה]
- [ליצירה] יופי לך. ואני כותב רק שירים עצובים. אני לוקח דפים שלמים וממלא אותם במילים של מוות, אני לוקח אותיות והופך אותם לדם. אני נובר בתוכי ומשכשך בביצות של דיכאון עד שאני מקיא הכל בבת אחת. ואני בוכה על דפים עד שהם נהיים רטובים וכל מה שכתבתי נמחק. יש לך בעיה עם זה? ואני אמשיך לכתוב דכאון עד שאני אמות, וזה לא יהיה עוד הרבה זמן. אולי בכלל עוד איזה כמה חודשים העולם יישרף וכולנו נתאדה כמו מים, אבל למה להיות פסימיים? בואו נקווה שהוא יישרף בימים הקרובים. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לך רב חסד. בעל הרחמים. בזכותך המסך של המחשב שלי עוד נקי... [ליצירה]
תגובות