תכלת עינַי אָפרָה
עברה
לחוטים
לכודים
לְצִדַּי
ראיתי אותך
טובעת בים
ורוצה לאחוז - -
ואני מושך
ונושך
ובים התכול
את לבד
ואני
מחויט
מצויץ ומציץ
ונפגע
יאיר
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] איזה יופי! לאהודות. [ליצירה]
- [ליצירה] ערבוב... להכניס ציציות... בלילה שכזה... האירוע המתואר היה זה מכבר (ככתוב, י' בתמוז), ועם כל זה הסיפור מופיע כאן עכשיו, בימים טרופי חתונות שאחרי תשעה באב, בשבע שבתות של נחמה - - והנה הפיגוע הנורא הזה שקטל את מי שסחו זה עתה את צרתם לפני אדון המרומים כמטחווי דמעה מהר הבית. ולקרוא עכשיו על חתונה... ולחשוב על החתונה של אתמול ושל שבוע הבא, ושוב להיזכר בפיגוע... המקום ינחם, נבנה עוד מחורבות ירושלים ולא נוסיף לדאבה עוד. [ליצירה]
- [ליצירה] איזה מזל שטוב. [ליצירה]
- [ליצירה] ווילייייייי לא שאת צכה את התגובה שלי הקטן... אבל זה נהדר! פשוט ענק! כמה חבל שטובי בחורינו בצבא ולא יכולים לקרוא את זה, אז אכפיל את התגובה פי כמה, שיהיה גם בשמם - פשוט חבל על הזמן... מצטער, אבל ציון ליצירה אני לא יכול לתת, רק ילד יכול :) יאיר [ליצירה]
- [ליצירה] ואני הקטן מוסיף: "היוצר הפילנטרופ": הנדבן הזה שבעיקרון כותב ב"במה" או ב"ביכורים" או בעוד אחד מהאלה או סתם למגרה, וסתם בגלל שכל מיני דוסים מעקצצים עלו על כישרונו הוא משלח בידם איזה יצירה ואומר להם "תעשו אתה מה שאתם רוצים, אתם לא צריכים ליידע אותי אפילו"; ויש המחמירים, ואומרים "ובלבד שלא תגיד לי מה אתה עושה עם זה". נעל [ליצירה]
- [ליצירה] אחלה. [ליצירה]
- [ליצירה] צריך להגיד: את כותבת מליגה אחרת ממש. כל מלה בשיר הזה מדיפה את ריחה המיוחד - אני מריח פה את ריח הרימונים והתפוזים ממש חזק, וגם את ריח העזים, ומרוב שהדימיון משתלט אני שומע את תל אביב הסואנת והשורקת (כבר בית הראשון, שעודה חוף וחול ושקמים). השיר הזה מטלטל. במיוחד "אני תועה בירושלים אתה בדרכים אל אלוהיך". אוהד מאוד. [ליצירה]
- [ליצירה] לגבי התמונה אין לי מה להגיד. לגבי הטקסט - הכותבת מעמידה כאן דיכוטומיה חדה - או שהמאבק הוא אישי, כלומר אגואיסטי, או שהוא לטובת עם ישראל. ועל כך תגובתי: השניים מצטרפים לדעתי. אחת הטענות של מתנגדי העקירה היא שהעקירה תגרום להרבה שפיכות דמים [גם שמאלנים] חס וחלילה. טענה אחרת מדברת על האופן הכל-כך מושחת שבו נחקק החוק הזה. דאגה לשלום הדמוקרטיה ולשלום חיי האזרחים היא בהחלט "דאגה לעם ישראל כולו". עם זאת, לא הרי מאבקם של יהודים טובים שגרים מחוץ לגוש קטיף (כמוני למשל) למאבקם של תושבים. אין ספק שמי שעוקרים ממנו את ביתו ונחלתו (ע"ע נבות) יקים קול זעקה גם על מצוקתו האישית. ומה מגונה בזה? זכויות פרט כמו ":כבוד האדם וחירותו", "חופש הקניין", "חופש העיסוק", "חופש התנועה" - האם אלה דברים קלים בעיני מישהו?! עוד משהו - כתבה הכותבת: "האדמות,השטח,חוף הים- זהו הדבר המרכזי והחשוב לנאבקים" - אפילו אם לדעתה כל מה שמטריד את הנאבקים זה הם עצמם, כלום לא יכלה לפחות להיות הוגנת ולכתוב 'מפעל חיים שיורד לטמיון' ולא להתנסח כפי שהתנסחה, משל היו סתם סוחרי נדל"ן שמנים?? ואני לא יכול שלא להוסיף אסוציאציה: האנליזה הדיכוטומית שעושה הכותבת למאבקם של מתנגדי העקירה מזכירה לי את הטיעונים הנדושים והמרגיזים שנאמרים כלפי נשים שפועלות לשוויונן ('פמיניסטיות' למי שהביטוי לא מקפיץ אותו). מה אומרים להן? שכל מה שמטריד אותן זה הן עצמן. אז אומרים. אין אשה שדואגת לזכויותיה ולא מאמינה שזה עושה גם חברה יותר טובה. ואם יש נגיעות אישיות - מכירים מישהו שאין לו? [ליצירה]
- [ליצירה] כן, כן. רק בשניים. ובלבד שלא יטיל האחד צל על השני [ליצירה]
- [ליצירה] פשוט סיפור אדיר!!!!!!! הזמנה בשבילי לקרוא את כל שאר יצירותייך. ואת זה אני כותב לפני שהקלקלתי על שמך, לכן אני עוד לא יודע כמה יש, אבל אם כולם עומדים ברמה הזאת, זה כדאי. [ליצירה]
תגובות