ב"ה
אני הייתי קוראת ליצירה קוטג' תנובה, ובגוף היצירה כותבת - חמישה אחוזי שומן בלבד.
ובאופן קצת יותר רציני - סוערה, אולי ב"פשטות" הכוונה לססגוניות של הצבעים, כלומר, אין פה צבעים אפרוריים כאלה כמו עולמם של המבוגרים. זה ציור שמזכיר פשטות של ילדות כזאת, מן הסתכלות נאיבית ונחמדת על העולם. את המורכבות ביצירה אני דווקא רואה לא בצבעים אלא בקווים. למשל, הנזילה בצהוב בהיר קצת מפרה את ההרגשה של הפשטות, ובכלל, משהו בטשטוש שמסביב הקווים עושה הרגשה של רטיבות כזאת, אולי אפילו דמעה. משהו שמפר את השלווה שבתמונה.
בעבר פורסמו בזאת 52 יצירות. כעת כולן מושהות כמחאה על פרסומות בלתי הולמות הנמצאות באתר.אשמח להחיותן ברגע שתשלח אלי לאימייל הודעה ממנהל האתר על צנזור פרסומות. אשמח אם תצטרפו גם אתם למחאה.
[ליצירה]
ואני...
ב"ה
אני הייתי קוראת ליצירה קוטג' תנובה, ובגוף היצירה כותבת - חמישה אחוזי שומן בלבד.
ובאופן קצת יותר רציני - סוערה, אולי ב"פשטות" הכוונה לססגוניות של הצבעים, כלומר, אין פה צבעים אפרוריים כאלה כמו עולמם של המבוגרים. זה ציור שמזכיר פשטות של ילדות כזאת, מן הסתכלות נאיבית ונחמדת על העולם. את המורכבות ביצירה אני דווקא רואה לא בצבעים אלא בקווים. למשל, הנזילה בצהוב בהיר קצת מפרה את ההרגשה של הפשטות, ובכלל, משהו בטשטוש שמסביב הקווים עושה הרגשה של רטיבות כזאת, אולי אפילו דמעה. משהו שמפר את השלווה שבתמונה.
[ליצירה]
טוב, ממש במקרה..
התגובה שלך משכה את צומת ליבי.
ממש אין צורך שאני אגיב, ניסיתי למצוא הגיון, אך לא.
את בעד צניעות, או נגד?
ההקפדה נראית מיותרת למרות שאת בעדה?
חוסר הצניעות תורם להרגשה הטובה שלך אע"פ שאת נגדה?
שיהיה לך שבוע טוב, ולכל עמישראל,
יצחק.
[ליצירה]
יש עוד סיומים אפשריים
יש עוד סיומים אפשריים לבחירתכם:
הסוף ה'הומוריסטי':
"די, מספיק, אבא, אמא..." אמר יוסף בזעזוע. הוא הביט בהוריו המתוסכלים בחוסר אונים. "די, תרגעו", אמר. הם אף פעם לא יתבגרו, חשב לעצמו. הוא יצא מתחת לפוך הכבד ונכנס לתוך נעלי הבית שלו. אמו התייפחה חרישית.
"יהיה בסדר", הוא הרגיע את הוריו כשהרים את הקלסר מהרצפה והניח אותו על המדף, "אני ארד להכין לנו מרק לצהרים", אמר, וכבר נשמע קול דשדושיו במדרגות, בדרך למטבח.
[ליצירה]
אין לי מושג מה ראית בטלויזיה
ומסתבר גם שזה לא כלל גרוגרות שסועות, אבל אתה מאשים האשמות כבדות.
אתה כותב דברים רעים על אנשים טובים.
לא צדיקים, אולי, קצת אנוכיים, יתכן, אבל כדי לכתוב מה שכתבת, צריך דברים מבוססים.
[ליצירה]
נכון,
באיטליה, כמו בשאר ארצות בעולם, קשה להרגיש את היותך יהודי, בדיוק בגלל זה אחוזי ההתבוללות שם נוראיים.
יהודים, בואו לארץ...
אבל גם אם הסימנים החיצוניים לא קיימים, הנשמה יודעת שהיא יהודיה.
[ליצירה]
ואולי הם שתקו בגלל...
שהם פשוט היו מאושרים על כך שהם בארץ. משום מה כל המהפכנים, המורדים, לוחמי החופש והשויון נראים לי כל כך אנשים של יאוש. השאלה היא איך אתה רואה את המציאות; יש מה לתקן, לא אכחיש, אבל גם יש כל כך הרבה על מה לשמוח, באמת. זה שאנו כאן בארץ, עם ממשלה שלנו (כבוד!), ואנשים כל כך טובים, זה דבר שהרבה דורות של גלות חלמו עליו.
יש לאן להתקדם, אמת, אך לא מתוך כעס, כי אם מתוך חדות יצירה. נסה זאת, הו שמואל יקירינו!
הרבה ברכה ורוב טוב!
החותם בדמע,
יצחק.
[ליצירה]
טוב...
נחמד שאתה כותב נגד משהו שאתה בתוכו.
או שזה מכתב הפרידה שלך מהאינטרנט?
כתיבה יפה, הצלחת לשמור על ערפול עד שלב הגילוי בצורה מוצלחת.
תמשיך לכתוב, (גם אם לא באינטרנט...) ושיהיה בהצלחה!
[ליצירה]
סיפור יפה
סיפור יפה, אבל בא נתאר לעצמנו שאותו איסמעיל הוא רוצח לשעבר. אני לא הייתי מוכן לגור אתו בסוכה אחת. אני מקוה שגם אתה לא.
עניין קטן- שמואל, אינני רוצה לחלוק או לזלזל ח"ו בשירתך, אבל עם כל הכבוד ל"זיקוקה של הרעות", המשפט הזה הורס את המשקל של הבית.
ועוד משהו- אולי כדי לשנות את
"ואת פני- האורח-
- ידעו להסביר."
ל "ופנים לאורח
ידעו להסביר"
כלומר, לא להסביר את הפנים, (to explain) אלא להסביר פנים ל..
לשיקולך
תגובות