ב"ה
אני הייתי קוראת ליצירה קוטג' תנובה, ובגוף היצירה כותבת - חמישה אחוזי שומן בלבד.
ובאופן קצת יותר רציני - סוערה, אולי ב"פשטות" הכוונה לססגוניות של הצבעים, כלומר, אין פה צבעים אפרוריים כאלה כמו עולמם של המבוגרים. זה ציור שמזכיר פשטות של ילדות כזאת, מן הסתכלות נאיבית ונחמדת על העולם. את המורכבות ביצירה אני דווקא רואה לא בצבעים אלא בקווים. למשל, הנזילה בצהוב בהיר קצת מפרה את ההרגשה של הפשטות, ובכלל, משהו בטשטוש שמסביב הקווים עושה הרגשה של רטיבות כזאת, אולי אפילו דמעה. משהו שמפר את השלווה שבתמונה.
בעבר פורסמו בזאת 52 יצירות. כעת כולן מושהות כמחאה על פרסומות בלתי הולמות הנמצאות באתר.אשמח להחיותן ברגע שתשלח אלי לאימייל הודעה ממנהל האתר על צנזור פרסומות. אשמח אם תצטרפו גם אתם למחאה.
[ליצירה]
ואני...
ב"ה
אני הייתי קוראת ליצירה קוטג' תנובה, ובגוף היצירה כותבת - חמישה אחוזי שומן בלבד.
ובאופן קצת יותר רציני - סוערה, אולי ב"פשטות" הכוונה לססגוניות של הצבעים, כלומר, אין פה צבעים אפרוריים כאלה כמו עולמם של המבוגרים. זה ציור שמזכיר פשטות של ילדות כזאת, מן הסתכלות נאיבית ונחמדת על העולם. את המורכבות ביצירה אני דווקא רואה לא בצבעים אלא בקווים. למשל, הנזילה בצהוב בהיר קצת מפרה את ההרגשה של הפשטות, ובכלל, משהו בטשטוש שמסביב הקווים עושה הרגשה של רטיבות כזאת, אולי אפילו דמעה. משהו שמפר את השלווה שבתמונה.
[ליצירה]
בסדר
עקב השאלות הרבות שהתעוררו לגבי מהותה ומשמעותה של חפציבה לאופר, אפרסם כאן לקט תגובות חלקי ובלתי ממצה שנתנו לפונים הרבים.
1. ובכן...
החפציבה זה לא מושג בעל צוויון מסוים.
משהו מופשט, חסר ממשות, משהו שמסמל את הסתמיות שאומרת הכל, משהו גדול מהרבה דברים חסרי משמעות.
וגם, משהו שאפשר לכתוב עליו סיפורים וליחס לו תכונות כלשהן ללא שיעלב.
זהו. מקוה שסיפקתי את מבוקשך.
אם ממש תתעקשי, אספר לך איך הגעתי לשם הזה.
לילה טוב,
יצחק.
2. לשאלתך:
חפציבה לאופר היא אישיות נעלית מעל לכל ההגדרות, משהו לא ניתן לתיאור, פריך ומופרך, משהו שלא קשור בהכרח לזמן או מקום מסוימים.
חפציבה לאופר היא מעין אלגוריה, על החיים, העולם ומה שביניהם.
3. הו, הו, הו!
ביקשת לדעת סוד שקרוב במהותו לסוד היקום...
חפציבה היא אישיות נעלה מכל צוויון ותיאור. כיצד אוכל להסביר לך מי היא, אם המדוברת רחוקה מהבנת שכל אנוש.
כל שאני יודע עליה הוא שמספר הנעלים שלה אינו זוגי, וכי הוא נקרא משני הכיוונים.
צר לי, אך זהו כל המידע שאוכל לספק.
מידע נוסף תוכלי לקבל בסניפי החפציבה שבסביבתך.
כל טוב.
מקוה שזה יספיק.
הרבה אושר,
יצחק.
[ליצירה]
לא בהכרח
"... בעיניו היו שרות ציפורי גן עדן...
ואני חשבתי בקפידה ילדותית,
החיוך אינו ראוי לבעל זקן,
אינו ראוי לבעל הלכה,
אינו ראוי לאב..."
זלדה, פחות או יותר (מהזיכרון)
זה לא ממש ככה.
צריך לחשוב על הקונפליקט הזה בכנות.
מצד אחד קדושה, מצד שני חיים.
הילכו שניהם יחדיו?
אני בעד.
ומי שבאמצע, תתיחסי אליו איך שאת רוצה.
אני- האחרון שיצחק עליו.
[ליצירה]
מחאה
לא, לא אהבתי בכלל.
שיר גס ורע.
ובתור שכזה, הסגנון לא מעניין אותי כלל.
מקוה שיש לך גם שירים יותר צנועים.
תמהני- איך שיר כזה עבר כאן בשתיקה.
אני מוחה.
[ליצירה]
לכבוד הוא לי
להגיב ראשון על יצירה כל כך מוצלחת...
ממש ממש מוצלח. נהנתי מאות.
מי יודע, אולי עוד יגיע אי פעם הקטע של "עתה עתה בני חורין בני חורין..."
[ליצירה]
יפה
להיות דתי בחו"ל זו צביעות.
החילוני הגדול ביותר, אתיאיסט ככל שיהיה, מושפע מהארץ באופן סגולי.
יותר קל להחזיר מישהו בתשובה מאשר להוציא אותו מהגלות.
בארץ הרבה יותר קל לקבל הרגשות של קדושה.
"כל ההולך ד"א בארץ ישראל (ומהרהר בתשובה- מוסיף הרב מרדכי אליהו), עוונותיו נמחלים"
...אנחנו אוהבים אותך...
[ליצירה]
טוב
מקבל על עצמי.
אתה טוען, בעקבות אותו מוחרם, כי א-לוהים הוא הטבע, והטבע הוא א-לוהים?
אם כן, אשאל אותך, האם אינך מאמין במה שהוא מעבר לטבע, או, לפי המשל שנתת, מי שבבית יכול לדעת שיש גם מראה חיצוני לבית?
האם הטבע הוא חזות הכל?
האין בכך צמצום נוראי ומעיק?
אשמח לדעת מה עובר לך בראש ולמה בדיוק הוא עושה את זה.
נא תגובתך...
יצחק
[ליצירה]
תודה
רבה רבה לכם, על התגובות.
ממש לא הייתי בטוח לגבי הסיפור הזה ועד כמה הוא מובן, אבל אחרי התגובות...
ורציתי להוסיף תודה לאברם לוי שלמד איתי את הסוגיה (כתובות יד עמוד א' והרש"י שם), תודה, אברם!
ו
שוב תודה לכולכם, ושבת שלום על הדרך. או שבוע טוב. אולי אפילו לילה טוב...
החותם בדמע,
יצחק.
תגובות