ב"ה
אני הייתי קוראת ליצירה קוטג' תנובה, ובגוף היצירה כותבת - חמישה אחוזי שומן בלבד.
ובאופן קצת יותר רציני - סוערה, אולי ב"פשטות" הכוונה לססגוניות של הצבעים, כלומר, אין פה צבעים אפרוריים כאלה כמו עולמם של המבוגרים. זה ציור שמזכיר פשטות של ילדות כזאת, מן הסתכלות נאיבית ונחמדת על העולם. את המורכבות ביצירה אני דווקא רואה לא בצבעים אלא בקווים. למשל, הנזילה בצהוב בהיר קצת מפרה את ההרגשה של הפשטות, ובכלל, משהו בטשטוש שמסביב הקווים עושה הרגשה של רטיבות כזאת, אולי אפילו דמעה. משהו שמפר את השלווה שבתמונה.
בעבר פורסמו בזאת 52 יצירות. כעת כולן מושהות כמחאה על פרסומות בלתי הולמות הנמצאות באתר.אשמח להחיותן ברגע שתשלח אלי לאימייל הודעה ממנהל האתר על צנזור פרסומות. אשמח אם תצטרפו גם אתם למחאה.
[ליצירה]
ואני...
ב"ה
אני הייתי קוראת ליצירה קוטג' תנובה, ובגוף היצירה כותבת - חמישה אחוזי שומן בלבד.
ובאופן קצת יותר רציני - סוערה, אולי ב"פשטות" הכוונה לססגוניות של הצבעים, כלומר, אין פה צבעים אפרוריים כאלה כמו עולמם של המבוגרים. זה ציור שמזכיר פשטות של ילדות כזאת, מן הסתכלות נאיבית ונחמדת על העולם. את המורכבות ביצירה אני דווקא רואה לא בצבעים אלא בקווים. למשל, הנזילה בצהוב בהיר קצת מפרה את ההרגשה של הפשטות, ובכלל, משהו בטשטוש שמסביב הקווים עושה הרגשה של רטיבות כזאת, אולי אפילו דמעה. משהו שמפר את השלווה שבתמונה.
[ליצירה]
יפה
לפרסם יצירה זה להסתכן בקבלת תגובות...
את הבאת את זה על עצמך.
אני הייתי מסיים את זה כך:
לסוג ולא להסתכן, זה הסיכון הגדול מכולם, הסיכון של חוסר התפתחות.
או משהו דומה.
כלומר, שגם המסר יהיה באותו סגנון של שאר הקטע.
ברוכה הבאה!
[ליצירה]
את הכותרת לא קוראים
יפה יפה. נהניתי.
לאה רבין בטח היתה אומרת שהיא מרגישה שרוצחים שוב את יצחק המנוח...
ומסכן מאיר. מנסה לפזר פרובוקציה שמאלנית ולא הולך לו. תלמד נחישות משמואל ירושלמי. תמשיך, אתה בוחן טוב לאורך רוחנו.
ואהבתי את ההסבר של ערוגה.
[ליצירה]
מסכים עם אסתר
ותפסיקו לרדת על שמואלנו- משורר הכפר (חמשיריקס מודרני?) אתם לא חייבים לקשור אותו לשום עץ או לשתולותו תחת מנהיר.
חוצמיזה- אני רואה פה התחלה טובה ליציאה מהפוליטיקה (בתקוה שאכן..)
שמואל- אם תמשיך כך- אנחנו אתך!
[ליצירה]
לא מסכים!
המשל אינו קשור לענייננו!
כשאני מדבר עם מישהו בטלפון, אני לא אומר כי 'עד שלא אראה אותו הוא חסר דמות', אני יודע שרמת הקליטה שלי במפגש הנקודתי הזה, מוגבלת. וגם אם אראה אותו, ודאי שלא אוכל לומר שאני מכיר אותו, עד שאדבר איתו, וכן הלאה, לרבדים עמוקים נוספים.
על סמך הניסיון, ועל סמך הבנת מגבלותי, אני מבין כי יש דברים שלמרות שאיני יכול לפגשם, הם קיימים.
לא אכפת לי להאמין במציאות אותו בובו, אבל אין לי גם סיבה לעשות זאת.
קיצור, משל מלך הודו בכוזרי.
אני מאמין בא-להים שנגלה אלי באותות ובמופתים, ושברא את העולם, שהגביל את המוגבלים, ומתוך כך אני מסיק כי הוא נעלה מטבע, למרות שלא נפגשתי אתו במסגרת אינסוף.
אבל להגיד שא-להים הוא טבע, הרי זאת עבודה זרה, ולאו דוקא כפירה, כמו שהסכימו גדולי הדור ההוא ושלאחריו, וכמו שמורה השכל הישר.
אשמח להמשיך, אם זה לא מלאה אותך מדי.
ברכה ואור,
יצחק
תגובות