שמתם פעם לב
שכל מי שכותב שיר
אם הוא משתמש במילה
לבד
הוא תמיד שם אותה בשורה
בנפרד ?
ואני שואל
מדוע זאת לעולל ?
כלום אין היא מספיק בודדה,
מתוקף משמעותה ?
וכי למה להקשות עליה את החיים
ותמיד
אבל תמיד
לשים אותה בשורה
לבד
ולא – עם... ?
לא יותר רגיש
להיות פחות אדיש
ולהקיף אותה בחברות ?
לא לכתוב אותה לבד - אי בים של הברות.
הנה, אתם רואים -
היא נראית די מאושרת שם למעלה
סתם עוד מילה מהשורה...
ולא
לבד.
ארז ליטמן
-
אפשר ללמוד עלי מהשירים שלי. כך אני מקווה לפחות.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אמנם זה בקטגוריית שירי ילדים אבל זה מקסים לכל גיל /סטאטוס/ מין ומגדר. רעיון מקסים ממש. [ליצירה]
- [ליצירה] נחמד... מזכיר את הסגנון של יודה עמיחי לא? [ליצירה]
- [ליצירה] חמוד! לדעתי זה שיר מחוכם, לא טפשי בכלל. חמוד מאוד. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי ממש. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה, אבל לא בדיוק שיר ילדים. [ליצירה]
- [ליצירה] הממ.. אני אקח את זה כמחמאה, אבל איכשהו ההרגשה שלי היא שזה מתאים לשירי ילדים, שזה קליל כזה, גובל בטפשי :) [ליצירה]
- [ליצירה] שיר ילדים?? אתה לא חושב שזה מתאים יותר לקטגוריה שירה? לא ניראה יותר הגיוני? [ליצירה]
- [ליצירה] ..חיוך.. [ליצירה]
- [ליצירה] טוב, עד כאן ! ראשית, נפלאית, אני רוצה להודות לך על תגובתך המפרגנת ומחממת הלב. את לא יודעת עד כמה משמחות אותי תגובות כמו שלך, במיוחד אחרי תגובות כמו שלה (לא ידעתי שזו היא, עכשיו אני יודע). אני לא חושב שעשיתי מעצמי שק חבטות, אני האחרון לכך, אלא פשוט מכבד דעות שונות וחשוב לי להבהיר זאת, בעיקר בגלל הניגוד בין מה שאני לבין אופיים וטעמם של רוב דרי האתר. ל-עשר אצבעות: נחמד לי שיש לי הזדמנות להראות לך שכמו שנאמר יש דרך לעשות ולהגיב, ולמרות שהיתי מצפה להיות כאן מיעוט ושכך גם יהיו המגיבים החיוביים, הרי שהשיר נבחר להמלצות, קיבל כאן תגובות מרגשות ממש, ואפילו "ילדה בין זמנים" הגיבה בצורה יותר נורמלית, למרות הבעיה שלה עם הנושא. גם את, לו היית כותבת רק שהשיר השחית את נפשך היית פחות בוטה, והייתי מרגיש שהשיר שלי עשה משהו, הזיז משהו. אבל "איכס"? באמת קצת לא מנומס. ולבסוף, אליך רן*, נראה לי שנסחפת. הודיתי והסכמתי שזה מובן ולגיטימי לא לאהוב את השיר, אבל "נכון" ? מה "נכון" כאן ? יש כאן נכון ולא נכון ? תסתכל סביבך. וזהו, תודה לכולם וחג ביכורים שמח. [ליצירה]
- [ליצירה] מסכים עם איה באמת רגיש ויפה וקסום... ועוד כמה דברים במסרישי :) [ליצירה]
- [ליצירה] לא ידעתי שיש פה כאלה משחקים :) אבל תרשו לי להגיב לשיר ולא לסוגיית חשיפתו: אהבתי מ-א-ד אני אוהב את ז'אנר המיניות הכבושה שלך, שי :") זה תמיד מזכיר לי את החרמן האימפוטנט, במובן הטוב, המשעשע, של הדימוי :) תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] ניקוד צודקת, התעצלתי לנקד וזה לא טוב. :) ואולי זה כן טוב? [ליצירה]
- [ליצירה] קשה קשה שי, היטבת לעמוד על אחד הקשיים הגדולים. עשורים רבים בלשנים ופסיכולוגים מנסים לבחון את הקשר שבין השפה אותה דובר אדם ובין המציאות והדרכים לתאר אותה. בינם יש הטוענים שהשפה ממש מכתיבה לנו את המציאות. ואף דוד גרוסמן כבר עסק באחת ממסותיו בסוגייה, כשתהה האם לפני המצאת המילה "תסכול" (יחסית לא מזמן) אמנם לא יכלו דוברי עברית לחוש את תחושת התסכול שחשים דוברים שנולדו לעולם בו המילה קיימת. ובאמת, תנסו רגע לדמיין שהמילה לא קיימת ועכשיו תתארו תחושת תסכול. קשה, קשה. תודה שי. [ליצירה]
- [ליצירה] תודות תודות מאליפות! [ליצירה]
- [ליצירה] לדאוג ? ממש לא :) את יכולה להרגע :) קצת בדידות עוד לא הרגה אף אחד. אין מה לדאוג. חוצמזה - האמבולנס לא מתייחס אלי, כפי שהיו כמה שחשבו. בכך דווקא הפרשנות של כוכב אחד מעז לשיר מאד קולעת. הוא קרא לה "תמונה דיפרסיוניסטית" ברמזו ולא בכדי ל"תמונה אימפרסיוניסטית". הסוף של השיר הם רשמים מהסביבה של הבודד, ולא דברים שהוא עצמו עובר. [ליצירה]
- [ליצירה] זה שיר ממש פתטי אני אפילו די מתבייש בו. מוזר לי שאנשים עוד מגיבים עליו :-\ אלמלא הייתי שואף להציג פה תמונה כמה שיותר מלאה ונאמנה על הכתיבה שלי מתחילתה ועד היום - הייתי מסיר אותו. תודה בכל זאת לכל המגיבים! [ליצירה]
- [ליצירה] אוי... כמה מוכר... מקווה שזה לא מתוך משבר גדול מדי, ושכל מה שלא ייכתב עכשיו יקבל ביטוי מתישהו. תחזיק מעמד. ארז. [ליצירה]
- [ליצירה] נהדר [ליצירה]
תגובות