תכלת עינַי אָפרָה
עברה
לחוטים
לכודים
לְצִדַּי
ראיתי אותך
טובעת בים
ורוצה לאחוז - -
ואני מושך
ונושך
ובים התכול
את לבד
ואני
מחויט
מצויץ ומציץ
ונפגע
יאיר
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] בניגוד לחבר'ה פה כגבר הייתי מעדיף אשה שכשמבט עיני נח עליה, היא הופכת חזקה, וכשאני מלטף אותה, היא נעשית עצמאית ובוטחת. וכמובן גם הפוך. קשר הוא הדדי (בעיניי). נעל ללא שרוך [ליצירה]
- [ליצירה] במענה לתוהות בראשי ובאישי: אני בן לגמרי. XY. זכר. מדי פעם אני כותב כאילו מתוך ראש נשי. לפי תגובות שאני מקבל, אני יודע מה שאני עושה. ובכל זאת, נראה לי שיצירה נשית אמיתית יכולה להיכתב רק ע"י אשה אמיתית. אני רק יודע להקשיב. [ליצירה]
- [ליצירה] זה כל כך יפה, הלב שלי רטט. מקנא בעוצמת הרגשות הזו כל כך! [ליצירה]
- [ליצירה] אני דווקא שמעתי וזעתי. וכל מי שיקרא את זה, אם הוא לא ממש אדיש, יזוע אתנו ויצטרף לצרחה. סוף סוף, היא צרחת הקיום שלנו. וככל שהצרחה יוצאת מתוכך בשיקוף יותר צלול, כך מתחוורת לה האותנטיות שלה. והיושב בשמים חייב לשמוע, ולחוס, ולהציל. [ליצירה]
- [ליצירה] חמוווווווווווד!! חיוך על-הלפני-צהריים. [ליצירה]
- [ליצירה] מאוד נעים ורגוע לקריאה. הלאה... [ליצירה]
- [ליצירה] וואלה, יפה לך. (נעל בית מתחיל את בינַזמנים ב"צורה") [ליצירה]
- [ליצירה] תודה למגיבים. ותודה לדוסים-הספקנים שהודיעו לי באישי על הצטרפותם למועדון. ותודה לרעות לוי על התיקון הלשוני ששלחה לי באישי. ותודה לקב"ה, הקב"ן הגדול, שברא אותי ככה. אני מקווה שלא התערערו היחסים שלנו בעקבות הפנייה מאמש. [ליצירה]
- [ליצירה] טוב נו, כיוון שאני אחראי במידת מה לשרשור הפרשנות שנוצר פה, בעקבות שאלותיי, שלטעמן של יהודית בת עמי ונגה נגה בוודאי תחשבנה למעיקות, אני רואה צורך לגלות דעה. ניסיון להבין - זה לא יומרני; הקביעה כי הבנתי - היא היומרנית. לכן תמיד כשאני מגיב אני שואל, או מנסח בצורה עדינה, כמו כאן למעלה: "מעלה בי אסוציאציה חופשית..." רק על עולם האסוציאציות שלי לספר ידעתי, ואינני דוחס את מילותיי למוחה של היוצרת. אני מסכים חלקית עם נגה נגה, שדיברה על אווירה, מבנה, מצלול - אך בוודאי את יודעת שלא כולם יודעים לשים לב למבנה, ולא כולם מכירים בכלל את המונח "מצלול". יוצא, לפיכך, שאם אני מבין אותך נכון, גם את מסכימה שייתכן לעתים תחכום "חיובי" שיוביל להבנה יותר עשירה של הטקסט. לדעתי, השאלות שהבעתי בהתחלה - או סוג כזה של שאלות - הן חשובות, לפי שהן נותנות קרדיט למשוררת והעמדה שבבסיסן היא שהיא חצבה את מילותיה בסלע - לא סתם (סליחה על הבוטות) קשקשה מלים מרגשות כדי לגרום לקורא להזיל דמעה ולשלוח כתגובה אייקון מעפן של חיוך... אני מאוד מקווה ששירים שלי נקראים גם בזכוכית מגדלת. אסיים בטון פייסני עם תגובותיהן של יהודית ונגה נגה - כמובן שיש גם רובד של הנאה שבשאיפה ובהרחה של שיר, והוא רלוונטי באותה מידה גם לקוראים המחמירים, שמרוויחים משני העולמות, לדעתי. [ליצירה]
- [ליצירה] באיחור ניכר אני מגיב, ולא 'כפת לי. (א) כי שיר כזה מקסים לא ראיתי כל כך הרבה זמן... (ב) כי אתה מצליח לעשות שימוש כל כך מלאכי ונפלא בחריזה. (ג) כי גם אני שירתתי באותו גדוד, ועשיתי טירונות באותו בסיס, ולא מלאני לבי לכתוב על זה שיר, להגביה עוּף מעל הג'יפה של הטירונות ולכתוב במבט-על. אשריך בעולם הזה, העולם הבא כבר קטן עליך. [ליצירה]
תגובות