בעידן של גאולה האור שנערם הופך אותנו ליותר "עשירים".
יש ואנו דומים לאותה השפחה על הים הרואה יותר ממה שראה יחזקאל בן בוזי.
אנחנו גם רואים נכוחה את ההר למולנו .
ואנו שמיטיבים להבין כי כבר לא די בריצת אמוק קדימה.
אלא יש וההערכות הנכונה היא דווקא נסיגת מה לאחור .
ללכת כברת ארץ אחורה.
בכדי לצבור תנופה מתאימה ,עיזוז והערכות שונה ואחרת .

הקדמה זו לא באה אלא לשכנע כי הגיע המועד שהמדרש כשמו "מדי - רש".יהפוך מעט את "עורו" ואורו
שכל תולדתו הראשונית של המדרש הוא בתחושת עניות בתוכן ובמהות ודחף לגיטימי ונשגב של רוח האדם לנסות ולהשלים בכל אותם דברים חסרים לכאורה. 
הגיע העת, אם כן, להפוך את המדרש 
למדי- עש. ל "מדעש" [מתוך עשירות]
שהמדרשים החדשים יבואו ויצוצו מרוחו העכשוית והגאולית של האדם
מתוך אותה העשירות של העת והעידן .
של השמש הגאולית ההולכת וזורחת בקרבנו.
ומפזזת בנו אלף אלפי כיוונים וזויות חדשים 
כיום איוולת היא להפוך כל מדרש לאבן פינה של האמת ההיסטורית או האמונית.
וממנו ואך מתוכו לנסות ולצעוד קדימה . 
בהחלט יש מדרשים שליחם עוד לא נס.
אך מנגד יש כאלה שההיאחזות בהם כבר גובלת בפגיעה אנושה בפשט התורה.
שני התנאים שבכאן בסמליות לשמם:
שיקפו שני מגמות רבי מאיר ביקש להאיר את כלל ישראל כאחד.
ורבי יהודה ביקש לייחד את המנהיג והמוביל משבט יהודה.
הא ותו לא .
כל השאר : הנרטיב. הוא מפרי רוחם האישי .
כיום חובה לפתוח המרחב למדרשים חדשים.
והיה אם יש קורא לדברים והיה בהם שביב של קורת רוח ו/או יישוב הדעת אנא חמישה לצדקה כי ממנה תוצאות חיים של גאולה.
והאומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם.