בס"ד
מהדורה חד פעמית ומיוחדת של עלון פרשת שבוע .
פר' : "כי תצא" . שבת בר מצווה של שאול אהרון נ"י [בני]
" אלוקיי ציווני שאת לעולליך שקדים וצימוקים"
על הפרשה [שקדים].
המסר : לא המלחמה חשובה, אלא ה-:"כי תצא". איך נכנסים אליה ויוצאים ממנה.
אין משים על לב במיוחד. כי למעשה הקריאה המתייחסת למלחמה הפיזית ממש: "כי תצא למלחמה על אויבך", נאמרה דווקא בשלהי הפרשה הקודמת - פר' שופטים.שם ניצטוינו לא לפחד ממנה מן המלחמה וכמו גם להקדים אותה בקריאה - לשלום.
והנה עתה, בפרשתינו, שבה התורה ויחדה פרשה מיוחדת , תחת הכותרת : "כי תצא" ואשר בה, שבה ופתחהשוב דווקא, באותו הפתיח של : " כי תצא למלחמה על אויבך".
וכי למה הדבר?
מדוע התורה לא הכלילה את כל עניני המלחמה, דווקא בפרשתינו, שהיא היא נושאת הכותרת הרלוונתית של : "כי תצא למלחמה על אויבך". ובכלל, מדוע הניתוק המגמתי הלזה, שבין עניני המלחמה הפיזית , שבאה לידי ביטוי כאמור בפרשה הקודמת, לענינים האחרים .... הקשורים למלחמה שבפרשתינו.
אלא,שלעניות דעתינו,ביקשה התורה לרמוז לנו, כי בסופו של דבר, לא המלחמה עיקר ואף לא הניצחון שבה, אלא איך אתה האדם היהודי נכנס אליה ויוצא ממנה.
ולכן הכותרת המיוחדת , שהוצבה דווקא בראש פרשתינו ולא בכדי, : "כי תצא".
הכל אם כן , ממוקד בשאלה, איך אתה יוצא אליה וממנה מן המלחמה.ולכן לענין חשוב זה, ביקשה התורה ליחד פרשה נפרדת מיוחדת.
המימד הפיזי של המלחמה, לא היה ראוי לפרשה מיוחדת , הוא נשרך לו כאמור בשלהי הפר' הקודמת.
אם כן, מנקודת מוצא זו, מתבקשת לכאורה עירנות ורגישות פרשנית מיוחדת ולכל מילה נוספת אשר בסמוך למילים : "כי תצא למלחמה..." שבפרשתינו.
אם כן, איך אתה יוצא אליה וממנה מאותה המלחמה על : "אויבך".
קודם כל צא גם במלחמה עצמית - פנימית, נחושה וחופפת גם על ה"אוי - שבך". על חולשותיך ואשר במקום אחר קרויים גם : "ערוות דבר". ואזי אתה זוכה : "ונתנו ה' אלוהיך בידך".
המלחמה האמיתית הינה, המלחמה שלפני ואחרי המלחמה הפיזית . גם ה"נצחון", טומן בחובו, בדרך כלל, פוטנציאל אין סופי של סכנות ושחיתות מוסרית..
הסכר , שהתורה מבקשת להציב הוא : "ושבית שביו"
תצא מהמלחמה , בהכרת הטוב לקב"ה , שנתנו את אויבך בידיך[גם מימד ה"אוייב" שבניצחון].
קח , אם כן, : "שבי" מהמלחמה. "שבי ערכי" ,למענו של הקב:ה ובעבורו,בבחינת : השב תשיבנו לו.
אל תתן לעצמך להתדרדר במורד הקלסי והחלקלק של המלחמה, לאותו השבי מהסוג האחר של : "ולא תתורו אחרי עיניכם...". שהרי מיד בסמוך נאמר : " וראית בשביה אשת יפת תואר, וחשקת בה.[אותה ראיה נלוזה שמובילה לחשק לשם חשק].
בשלב זה, למעשה החלה ההתדרדרות במדרון החלקלק. אותו הכיוון הנלוז , המבוזבז והנפסד של המלחמה, של כל מלחמה.
וכפי שניתן להווכח גם בהמשך הפרשה .
ההתדרדרות כאמור ממשיכה ומגיעה עדי תהומות ממש, שהרי שוב מיד ובסמוך, באה פרשת האישה השניה ה"שנואה" ואחריה במגמת "צלילה" באה גם הפרשה הנוראה של : "בן סורר ומורה". לא רק סורר, אלא גם "שורר" מלשון שררה וכפיה,כדי הפיכת התנהגותו לנורמה שראויה לכאורה לאימוץ ולמידה : "ומורה".
על ההפטרה [צימוקים].
"רני עקרה לא ילדה"
המסר : ב"אתחלתא", צריך לשמוח באחדות של קיבוץ גלויות, גם אם חיים באוירה של : "עקרות רוחנית"....
הרבה מתחבטים ומתלבטים בשא' האם אכן אנו בפתחה של ה"גאולה" - ב"אתחתלתא" ואם כך האם אכן אלה פניה?
ובכן , אין לך שאלה מופרכת מזו.
שהרי כל מי שנשמתו מחוברת למקורה והיא מכויילת להתנגן באותם תווים של גאולה: כל פרח, כל תלם, כל שדה, וכן ! גם כל ילד מחייך בארץ ישראל, שרים לה לגאולה -שאין ממנה חזרה, שירת גאולים מיוחדת חרישית ומפכה. בבחינת : "אז ישיר...." ובבחינת :"אז היינו כחולמים" "ואז היינו שמחים".
אם כך למה זה הדכדוך, היאוש והספקות הטורדניים.
כי אנו חשים, בבחינת : "עקרה" ברוח. כי רבים בתוכינו, עדיין בחזקת : "בני שוממה". אלה השוממים מתורה ומצוות. ואשר לכאורה אף הרבים יותר מ"בני הבעולה"
והנה בפתח ההפטרה, מהדהד מאמר ה' לאמור :
כי כך צריך להיות לכתחילה.
וכי למרות הכל, : "העקרות הרוחנית" וריבוי : "בני השוממה" שבתוכינו, אסור שיעיבו על שמחתינו ומצב רוחינו. בעיקר אסור להם, שיפוררו את אחדותינו השבירה - כעם של קיבוץ גלויות.
אנו מצווים, דווקא מעמדת פתיחה שכזו,לא רק לשמוח בפנימיות אישית ,אלא לצהול ולפצוח ברינה, כגודל הכרת הטוב על זו ה"אתחלתא"
לעולם לא להשבית את שמחת החיים וחדוות היחדיו: "של שבת אחים גם יחד"[דגש מיוחד על ה: "גם"].
רק מתוך שמחה של הכרת הטוב ואחדות כלל ישראל, יבוא וירעף עלינו גם הטוב המובטח שבהמשך: "של ירושת הארץ , של מלכות שדיי בעולם ושל "עת דודים" של נצח בין כנסת ישראל ל"דודה"
יתר על כן, בעולם הגאולי , שנכון לנו, אף כללי המשחק ישתנו ולבלי הכר
לא עוד מידת הדין החותכת, אלא החסד האבסולוטי: "חסד עולם". לא עוד תוכחות מוסר מיסרות אלא רחמים אין סופיים , המגירים עלינו ללא הרף גשם נדבות.
זה אם כן, אופיה של גאולת הקץ, שהיא בניגוד אולי לכל הגיון מצוי ומוכר, דווקא תחילתה מאופיינת, ב"עקרות" רוחנית בפערים רוחניים קוטבייםשל : "בני שוממה" מכאן ו"בני בעולה" משם.
ואין הדבר צריך, חלילה, להרתיע, או לרפות ידיים.
ההפך,אנו מצווים גם אנו, להקדים ולהשליט בינינו את מידת החסד המכרעת, את החמלה ההדדית ללא גבולות וחשבון ועל כל הוויתינו המתחדשת .גם לעיתים על חשבון מידת הדין. שהרי כאמור, זה בדיוק מה שגם הקב"ה יעשה עימנו בהמשך.
מידת הדין תלך ותימוגה" המטבעות" הדומיננטיים ,יהיו כאמור מחד : "חסד עולם" ומאידך רחמים אין סופיים.
מן התפייסות אוניברסאלית כללית, שאינה נגמרת לעולם.
ובצדקה תכונני": הנותן חמישה לצדקה תבואהו ברכה
שבת שלום ותודה
משפחת אהרון
תגובות