יציאת מצרים בסופה המהותי .
בקרעית נשמת אפה, היא אביב חירותו של כל אדם באשר הוא אדם.
היא הבסיס הראשוני , התשתית של כל הגאולות עדי גאולת הקץ.
היא הניצוץ היחודי הראשוני,שיהפוך לסוף הדורות שלהבת של גאולה שלמה לכלל האדם.
תחילתו של המעגל שהולך ומתעגל תמיד לשובו לנקודת המוצא.
והכל שייסגר לבסוף בגאולה השלמה לכלל האדם באשר הוא אדם.
מי שלא מתחיל להבין זאת גם לעולם ידשדש בהבנה ארכאית וחלקית של כל חוקת הפסח ועבודתו המאד מיוחדת
בפסח מצרים יותר משה' פסח על בתי ישראל באופן המידי והפיזי של המובן.
הרי שלמעשה פסח הוא ערכית ונורמטיבית לפי שעה על גאולת כל האדם
ביכר תחילה גאולת ביניים לעם נבחר לשמש כראש חץ וממלכת כהנים
ואשר בהמשך יקדם חזון גאולי כולל של המשך.
שגאולה שלמה שתהא לבסוף נחלת כל האדם באשר הוא אדם.
לפיכך גם ואך לפי שעה הועדפו בכורות ישראל על בכורות מצרים
ובגאולה השלמה תשוב ה"בכורה" לכל האדם.
מתוך כך ורק מתוך כך צריך לרדת לפשרם של הלכות ודיני הפסח.
שגם עיקרם :קורבן הפסח, לא בא אלא לבטא רצונה של ההשגחה
כי האלטרנטיבה הראשונה המועדפת על ההשגחה בבחינת קורבן .
הוא דווקא אותו הקובן שהואאדם לאדם.
כלומר קורבן שהוא מאכל לאדם על פני קורבן לאלוהים
בהיותו אך מאכלת שווא לאש כאילו האלוהים זקוק ל "אישה"
[אשה].
מכאן גם ברורה ההבדלה בין חמץ ומצה.
כבר לשון המצה מזכירה מצווה.
כאילו עם ישראל לא רשאי באביב גאולתו לאכול חמץ הוא בשלב זה בעידן המצה -המצוות. עד שייגמל ויוכשר להעביר את כל העבודה לכל העולם. להפוך את גאולתו לגאולת כל העולם
מכאן גם האיסור שבן הנכר יאכל בפסח עד שלא ימול ובסוף הדורות משכולם יהיו נימולים ואזי שכל האדם יסב לאכול מימלא יתבטל ההבדל .
החמץ והמצוה יהפכו גם הם לאחד.
ומכאן לפיספוס הגדול .
בפסח החמץ אם כן שייך לגויים שסביבנו זהו צידו השני של קורבן הפסח.
להראותם גם שאנו מתענים בלחם עוני גם בעבורם.
במקום להזקק לכל מיני דרכי עורמה של מכירתו הוירטואלית.
יש אם כן להעבירו ממש אליהם ומתוך כך גם יצמח הניצן לשלום ואהבה בין בני האדם
כבסיס היכרחי לגאולה השלמה
כאילו נאמר להם אנחנו כשומרי מצוות שרויים במצות גם למענכם .
אנו שרויים עתה במצות עד שיגיע היום שגם אתם תהיו כמונו .
ובינתיים החמץ של פסח שייך לכם גם מתוך התחשבותינו ואהבתינו אליכם.
אנו אוכלים לחם עוני גם למענכם שבינתיים גם תהנו אתם מהחמץ
הנה כי כן אחי וריעיי , מצוות המצוות של והגדת הינה אם כן להעביר מסר גאולי וחשוב זה
ודווקא בליל הסדר.
זה שנאמר והגדת לבנך "ביום ההוא" .
ביום ההוא בעידן האתחלתא?
"בעבור זה" אין "זה" אלא ביטוי ל"אדם" בכלל
שנאמר : "וזה כל האדם".
אם כן בעבור האדם בכלל החל אביב מצריים.
שיסתיים כאמור לבסוף באביבו של כל העולם.
לפיכך גם הסמיך הכתוב מיד עניין התפילין בבחינת שניים:
לענין העבר :"לאות על ידך" להזכיר היד החזקה שבמצרים.
לענין העתיד בבחינת " "ולזכרון בין עינך" .
בבחינת הרחק ראות כחזון כדי אופק הגאולה השלמה כאמור לכל האדם.
והיה אם יש קורא לדברים והיה בהם שביב של קורת רוח ו/או יישוב הדעת אנא חמישה לצדקה כי ממנה תוצאות חיים של גאולה.
והאומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם
