[ליצירה]
איזה עולם מטורף
אני לא יודעת מי אתה ובן כמה אתה,
אני דומעת בלי שהכרתי את קובי,
זה טבעי למות,תמיד אנשים מתו,אבל לא ככה..
לא בכאלה כמויות,ולא בכזו אכזריות
אבל מה שהכי מכאיב לי-
למה אתה,ולמה אני,
צריכים לכתוב הספדים..
על חברים,חניכים ואחים שלנו..
זה כבר לא טבעי.
לא הגיוני
זה פשוט מטורף
[ליצירה]
נו באמת,כמעט כל גבר שאני מכירה משתמש בפסוקים האלו מקהלת..אתה לגמרי מפספס את הענין..
ורק שתדע שלבנות זה לא יותר קל.
אני חושבת שיש בזה משהו מרגש לא?
ואם אפשר לתת עצה-
הטעות שלך,זה הטלפון שלפני..זה רק הורס..
אתם מדברים ונדמה לכם שזה זורם,ואתה מתחיל לדמיין וגם היא,ולרוב הדמיון לא דומה למציאות
ואז אתה בשוק,מת להיות דנידין(אהבתי..)בכל מקרה-
המון הצלחה..
"עד שמצאתי את שאהבה נפשי,אחזתיו ולא ארפנו"(שיר השירים)
[ליצירה]
וואי...
הצלחת לגרום לדמעותיי לרדת..
בדיוק למדתי לא ממזמן על יעקב ורחל
ועל האהבה המלאת ייסורים שלהם..
רצף המכתבים היה בשבילי כמו יצירה על כינור..
ובסוף-הוא יבב ונחלש..
תודה,ריגשת אותי מאד