.... תגובה למאמר של רב שביקש שלא להוסיף טקס נוסף ביהדות לקריאת שם של תינוקת....
כן טקס לא טקס, כלל לא רלוונטי החשוב הוא להעביר דווקא לאחינו החילוניים את משמעותה הרבה של קריאת שם ביהדות .
את אותה השאיפה ש"בשם ישראל יכנה" .[ולא דין ושון ו...]
קריאת שם ביהדות על ידי הורי הילד הנולד היא משמעותית ביותר זהוא לא רק טקס דקלראטיבי שבו לאחר ששלושת השותפים לו באדם "סיימו" כביכול את המלאכה במימד הפיזי. הם נדרשים למימד הרוחני המשלים:
ליתן לה, לאותה בריה חדשה, "כותרת" מנחה. בבחינת וכמין
צופן ומתווה לכל מהלך חייו.
זהו רגע מכונן ומדהים, שדווקא רב בישראל צריך לתת בו את הטון לפחות ברקע כאמור..
אז כן טקס או לא ,היה לך להעביר להורים את זה המסר ובעוד מועד ולהבטיח לבוא לברך התינוק או התינוקת בשמם החדש על מנת, גם שכולם יענו אמן שכל התקוות והצפיות שבהם ההורים "תלו" בשם יתקיימו.
וגם כמובן, להוסיף כמה מילים לכל המוזמנים על ערך קריאת השם ביהדות וכו´....
והנותן חמישה לצדקה תבואהו ברכה
2.
3. השם - חלון לנשמה
משה אהרון , הרצליה (26/05/10)
בתגובה - 1 מתוך רצון לקצר דלגנו על חולית גישור רעיונית, להבנת הרעיון בכללותו.
ואם תנתן הרשות להלן השלמה :
השם מיועד להיות כעין חלון לנשמה ו/או תרגומה המעשי , לשפת יעד, מטרה ותכלית, ב"מסעה" שבחיים.
ולכן בחירת השם הוא רגע מכונן בחיים, שבו ההורים צריכים המון חסדי שמיים שישכילו לכוון נכון ובהתאמה.
שתהא להם סיעתא דשמייא שהקב"ה ישתתף עימהם, גם במימד רוחני זה.
לכן הכללת נושא זה או "מיצויו" אך באותה המסגרת של עוד טקס, שאינו לרוחה של היהדות, הוא למצער, פיספוס אדיר.
כל התורה רוויה באותה הדינאמיקה האמורה של קריאת השם : החל מאדם הראשון, הקב"ה ו אפילו בת פרעה משרטטת בשם את גואלם של ישראל ועוד ועוד.
דבר זה, לא היה קורה ומתועד שוב ושוב בתורה, אם לא היתה לדברים משמעות רבה מאד של מהות.
ואולי אפילו יותר מיסודות אחרים שלבסוף "זכו" בכל זאת לטקסיות ביהדות. כהערת סיום לענין זה ולהמחשת הדברים, יש להפנות לקריאת שמו של בנימין.
שם רחל , המילדת ויעקב נדרשים לענין.
תחילה נקרא בנימים על ידי המילדת ואו על ידי משאלת רחל בשם : "בן אוני".
והנה מתקן מיד יעקב את השם.
והופך אותו מיעוד ותכלית אישית ליעוד ותכלית כללית לאמור :
"ואביו קרא לו בנימין"
תגובות