פרשת נח, המבול והתיבה.
מפגישים אותנו עם שני מיני עופות :
היונה והעורב
תמיד התקשיתי להבין מדוע העורב
הפך כה שחור ורקע שלילי לה ליונה.
כל פעם שקראתי על אליהו :
שה´ אומר לו:
"... ואת העורבים ציוותי לכלכלך שם".
הייתי מתבשם ומעריץ את העורבים
שה´ בחר דווקא בהם
להאכיל את אליהו.
[ודוק, למרות שהם גם נוברים בנבלות]
וכך חשבתי :
שאנו צריכים להשיב להם באותה המטבע על אותה הטובה המיוחדת
להאכיל אותם
כחלק בלתי נפרד מהטבע שמסביב
ובעוונותיי אף מצאתי עצמי כותב :
מעין סיפור ילדים על העורבים .
המבקש לקרוא :
באתר : צורה
סיפור בשלושה פרקים או טורים תחת הכותרות:
שובךתול
שובךתול [ב]
שובךתול [ג].

ובכל זאת גם התייחסות יותר ענינית למקור המקראי:
בתורתינו הכל נרמז.
ויש יסוד להניח כי נח כלל לא התכוון לשלוח לכתחילה את העורב.
למעשה העורב הוא שכפה עליו על נח את ה"שליחות".
קראו את המקרא בעיון רב ושימו לב
להבדל שבין :
שליחת העורב לשליחת היונה.
מילה אחת עושה את ההבדל הגדול.
המילה היא : "מאתו".
רק לגבי שליחת היונה השליחות הייתה מאתו של נח וביוזמתו .
העורב למעשה נצמד כל הזמן לחלון התיבה.
כמחכה עד בוש להזדמנות לצאת.
עד שלבסוף ההזדמנות נקרתה בדרכו :
ואיך שנח פתח את החלון הוא עף החוצה.
ונח בדיעבד ראה זאת כשליחות של ניסיון.
זו הסיבה גם, שרק לגבי משלוח היונה נאמר במפורש
כי נשלחה :
"לראות הקלו המים מעל פני האדמה
יש גם הבדל בהמשך בין "הארץ" המיוחסת לעורב
ל"פני האדמה" המיוחסת ליונה
ניואנס המחדד כנראה עוד יותר את האמור......
הנה כי כן, אם אפשר לסכם בכותרת את כל הסיפור היפה הזה:
היונה יעודה כיונת דואר לאדם
אבל העורב יעודו שליח של משלוחים
של האלוהים
הוא פנוי יותר להעמסה ולשליחות מורכבת יותר של האלוהים.
ולכן גם לכתחילה,לא התאים למימד הצר של השליחות של נח - כאדם.
ולכן גם נח כאמור לכתחילה לא התכוון לרתום אותו לשליחותו.
זו כאמור נכפתה עליו במעשה שבדיעבד.
לגביו של העורב המרחב הוא ביחס לאלוהים
ולכן מרחב ההתייחסות שלו הוא בראשיתי
"הארץ" בכלל.
ולא "פני האדמה" כמרחב צנוע ומסוייג יותר
כמיוחס ליונה
זה אם כן העורב מיועד לשליחות של אלוהים
והיא היונה זמינה לשליחות של האדם
הוא שאמרנו כעין יונת דואר לבני האדם
כפי שגם הוכיחה בפועל בשרתה את נח
במשימה שהטיל עליה.

קשה שלא להוסיף ולהוסיף עוד בנושא מרתק זה.
אמרנו כי מרחב או יעד היחס הפונקציונאלי
שונה בין ה"עורב" וה"יונה".
וכי העורב לענין זה הוא דווקא מול האלוהים
ועל כן כאמור, לכתחילה, לא היה בנוי לשליחות
מסוג השליחות שהטיל נח על היונה.
והשאלה שמתבקשת לכאורה אם כך מדוע בכל זאת נתפס העורב בעינינו
עד עתה כפי שנתפס.[אפל משהו , מסתורי]
ולעניות דעתינו:
הסיבה היא צילצול השם שמשדר לתת התודעה שלנו
נופך של "ערב". מן דימדומים מרתיעים
עורב וערפל כאילו באים מאותו המקום,
או שייכים לאותו המקום
ואכן דווקא יסוד מיסתורי זה הקשור בעורב
והעולה גם משמו כאמור.
הוא גם אשר מנתב אותו פונקציונאלית כאמור דווקא
אל מול האלוהים כאמור
ה"עורב" ו"הערפל" מתחברים בזה
שהם תואמים לאותו מרחב של שידור ומהות.
כאן המקום לצטט מחומש שמות פרק כ' לאמור :
" ויעמוד העם מרחוק ומשה ניגש אל הערפל אשר שם האלוהים".
הנה כי כן, האטמוספירה של האלוהים היא אם כן "הערפל"
וכאילו העורב כמהות שמו קשור יותר אליה
לאותה האטמוספירה של הערפל
[ראו גם באיוב כב' 13].
הנה לנו עוד סיבה לכאורה מובהקת לכך
מדוע הכותרת שטבענו :
יונה לאדם והעורב לאלוהים
הינה לכאורה במקומה והינה אמיתית
משה אהרון