אגדת קבורתה של רחל
כשמתה רחל על יעקב
על אם הדרך בואכה אפרתה.
ביקש יעקב לקוברה
אך לפי שעה על אם הדרך
ושעל מנת לשוב ולקוברה
במערת המכפלה.
אלא כשעלתה נשמתה
של רחל למרומים
הרעישה שבעה רקיעים לאמור:
בחיי נתתי לה לאחותי להיותה
אישתו הראשונה של יעקב
ואף במיתתה דין הוא
שהיא אשר תשכב עימו במערה.
אלי מנוחתה.
ולא עוד שהוסיפה רחל
שכל חייה נתנה לבנים
ובעבור הבנים
ואף במיתתה אינה חפצה היא
לשכב במנוחתה עם אבותיה.
אלא להיותה תמיד דרוכה וערה
על אם הדרך לבניה.
ושהקול, קולה שלה
של הבכי, הנהי והתמרורים
על כן בן ש"איננו"
ישמע ברמה ולא יגווע במערה.
וכך לימים כשמתה לאה
קברה יעקב במערת המכפלה
ונמנע מלקוראה אישתו במיתתה
כמי המבקש להותיר בכל זאת
פתח לשוב ולקבור
גם את רחל במערה.
ולימים במצרים
כשציווה יעקב על יוסף קבורתו
בארץ כנען
במערה
שב וסיפר שוב ליוסף
את סיפור קבורתה של רחל
שמא יבקש יוסף בכל זאת
לשוב ולקוברה עימו
עם יעקב במערת המכפלה.
ויוסף שרוח אלוהים הייתה בו
וידע גם ידע את רצונה של אימו
שהרי גם רוחה הייתה עימו תמיד
שהוא בכלל ה"איננו" הראשון
שפיכה מעיין דמעותיה
הניח לה לרחל שתהא קבורה
דווקא על אם הדרך
שתהא אם הבנים גם
בדרך הגאולה
