הכרובים משמשים "תיאום כוונות"
בין אלוהים ואדם .לעולם אין השכינה שורה על אדם כבודד ויהא צדיק גדול ככל שיהיה .לעולם השכינה שורה אך בין שניים כסמל לרבים כסמל לאחדות כלל האדם .
וודאי לאחדות כלל ישראל
לכן גם הדיבור האלוקים מנותב אך דרך שני כרובים, שדווקא מחייכים זה לזה והפורשים כנפיים זה לזה .
כאילו אומרים זה לזה :
השמחה והמעוף שלי בעבורך אחי...
לכן גם בהפוך על הפוך :
יש גם צד שני של "מטבע" הכרובים .אותם ששומרים ומונעים מהאדם לזנוח את המציאות את העולם הזה אל מחוזות הזויים של "גן עדן" ועולם הבא.[אל תטעו המצוות ניתנו לעולם הזה]
ומשום שזה סימלם ויעודם של הכרובים ודווקא בשניים המסמלים כאמור את הרבים
את כלל ישראל לחדד את מעלתה של האחדות.
שימו לב גם לתופעה המתבקשת הבאה:
כשהקב"ה שעליו נאמר "יושב הכרובים" ודווקא ברבים,
מזהה "כורוב בודד" צדיק דגול שכל צפוניו ומעייניו פנימה לעצמו ולנפשו הוא ולקהלו המצומצם, "רוכב" עליו לא על מנת להתגלות ולהשרות שכינתו עליו תמיד אלא אך לרגע ולשוב ולהסתלק ממנו לעד,
"לעוף" ממנו שנאמר :
"וירכב על כרוב ויעף"
לעומת זאת כשנאמר "יושב הכרובים" ודווקא כאמור ברבים הפועל הוא חיובי בבחינת : "יושב הכרובים הופיעה"
הנה כי כן ,אם תמצאו גדולי תורה שאינם מעורבים רובם ככולם בכלל ישראל ובכלל ישראל ממשהם בבחינת : "כרוב" כאמור.
והיה אם יש קורא לדברים והיה בהם שביב של קורת רוח ו/או יישוב הדעת, אנא חמישה לצדקה כי ממנה תוצאות חיים של גאולה. והמוסיף ואומר דבר בשם אומרו מביא אף הוא גאולה לעולם
אגב כך נזכרנו ב"סוד" אחר
"ברכת המזון"
ברכת המזון לא באה לעולם אלא משום שביקשה התורה שנלמד בה קל וחומר לעצימנו. מה אנו מצווים ומברכים את הרחוק ונעלם מאיתנו המחולל הכל בכל כל. והנה קל וחומר ובן בנו של קל וחמר שזה הקרוב אלינו , המכין ,העורך והמגיש לנו את הסעודה שהוא קרוב אלינו ממש. לא נעלם והוא עוסק בזה במיוחד
שאותו אנו צריכים להקדים ולברך ולהודות לו על כך
ופעמים שנדמה כי הקב"ה די לו בברכה אחת והאדם זקוק לשבע ברכות
שהרי נאמר ואכלת ושבעת אל תקרי אך ושבעת מלשון "שובע" אלא ושיבעת מלשון המספר "שבע"
